לא ידעתי שיש פורום כזה.
האמת שאני דיי שונאת את הצבא, רע לי שם ואני לא מבינה את המערכת הצבאית, אין בכלל הגיון. אבל מה שיותר גרוע שהרבה חיילים בצבא מרגישים ככה. בכל אופן, התגייסתי לאן שהתגייסתי ושובצתי לאן ששובצתי אבל לא טוב לי שםם!!! ואין דרך לצאת מזה. יש המון יתרונות שפשוט אין בשום מקום אחר בחיל שלי, בשום בסיס אחר, המפקד מתחשב בי וסיכמנו יציאות אחרות מכל שאר החיילים בגלל בעיית מרחק. אני גרה בצפון והבסיס שלי הוא חצי פתוח במרכז. בהתחלה לא היה לי אכפת להגיע לבסיס סגור ולא רציתי להגיע לבסיס שהגעתי אבל עכשיו כבר התרגלתי. אני יודעת שאם אני אעבור אני אתחרט על הרגע הזה ולא תהיה לי דרך חזרה וזה הפחד הכי גדול שלי. אני כרגע לא יכולה לעשות את התפקיד שלי בגלל בעיה רפואית ובגלל זה אין לי כל כך מה לעשות ביחידה ואני אפשר להגיד לא עושה כלום.. זה גם משפיע עלי מאוד, אני לא עושה כלום וזה גורם לי כל היום להסתובב בחוסר מעש ושיעמום מה שלא מועיל למצב ובטח לא למצב הבריאות שאני צריכה מנוחה כמה שאפשר לרגליים שלי ובגלל שיעמום אני מסתובבת די הרבה. לשחרר למרפאה אצלינו זה בכלל סיפור וכשאני הולכת על היום חופש שלי ולא בפעם הראשונה, קיבלתי יחס משפיל מאחת הרופאות, התלוננתי וגם המפקדים שלי התלוננו, לא יודעת עד כמה התייחסו לזה. ולא קיבלתי את הטיפול שהייתי צריכה. עכשיו אני צריכה לחזור לשם או על עוד יום חופש למרות שהמפקד שלי אמר לי לא ללכת על ימי חופש אבל אז זה לריב עם הסמלים כדי שישחררו אותי לצאת לקבוע תור. תורים אפשר לקבוע רק בבוקר. ואז הם גם מציבים לי תנאים, שהתור יהיה לשעה ככה וככהה ושלא תוציאי גימלים ושלא זה ושזה לא...נכון שזזאת לא החלטה שלהם אבל עדיין. בקיצור... אני לא יודעת..לא יודעת מה יהיה נימאס לי כבר מהמערכת הצבאית ההזאת וקב"ן לא בא בחשבון, לא רוצה לפגוע לי אחר"כ באזרחות. רפואית אני אנסה לפסול מקצוע אבל לא אצליח כל כך בקלות ומהר. מה שנשאר זה אותו מצב שאין לי מה לעשות בו.
האמת שאני דיי שונאת את הצבא, רע לי שם ואני לא מבינה את המערכת הצבאית, אין בכלל הגיון. אבל מה שיותר גרוע שהרבה חיילים בצבא מרגישים ככה. בכל אופן, התגייסתי לאן שהתגייסתי ושובצתי לאן ששובצתי אבל לא טוב לי שםם!!! ואין דרך לצאת מזה. יש המון יתרונות שפשוט אין בשום מקום אחר בחיל שלי, בשום בסיס אחר, המפקד מתחשב בי וסיכמנו יציאות אחרות מכל שאר החיילים בגלל בעיית מרחק. אני גרה בצפון והבסיס שלי הוא חצי פתוח במרכז. בהתחלה לא היה לי אכפת להגיע לבסיס סגור ולא רציתי להגיע לבסיס שהגעתי אבל עכשיו כבר התרגלתי. אני יודעת שאם אני אעבור אני אתחרט על הרגע הזה ולא תהיה לי דרך חזרה וזה הפחד הכי גדול שלי. אני כרגע לא יכולה לעשות את התפקיד שלי בגלל בעיה רפואית ובגלל זה אין לי כל כך מה לעשות ביחידה ואני אפשר להגיד לא עושה כלום.. זה גם משפיע עלי מאוד, אני לא עושה כלום וזה גורם לי כל היום להסתובב בחוסר מעש ושיעמום מה שלא מועיל למצב ובטח לא למצב הבריאות שאני צריכה מנוחה כמה שאפשר לרגליים שלי ובגלל שיעמום אני מסתובבת די הרבה. לשחרר למרפאה אצלינו זה בכלל סיפור וכשאני הולכת על היום חופש שלי ולא בפעם הראשונה, קיבלתי יחס משפיל מאחת הרופאות, התלוננתי וגם המפקדים שלי התלוננו, לא יודעת עד כמה התייחסו לזה. ולא קיבלתי את הטיפול שהייתי צריכה. עכשיו אני צריכה לחזור לשם או על עוד יום חופש למרות שהמפקד שלי אמר לי לא ללכת על ימי חופש אבל אז זה לריב עם הסמלים כדי שישחררו אותי לצאת לקבוע תור. תורים אפשר לקבוע רק בבוקר. ואז הם גם מציבים לי תנאים, שהתור יהיה לשעה ככה וככהה ושלא תוציאי גימלים ושלא זה ושזה לא...נכון שזזאת לא החלטה שלהם אבל עדיין. בקיצור... אני לא יודעת..לא יודעת מה יהיה נימאס לי כבר מהמערכת הצבאית ההזאת וקב"ן לא בא בחשבון, לא רוצה לפגוע לי אחר"כ באזרחות. רפואית אני אנסה לפסול מקצוע אבל לא אצליח כל כך בקלות ומהר. מה שנשאר זה אותו מצב שאין לי מה לעשות בו.
