לא יודעת איזה נושא לתת להודעה 
היי, לא יודעת מי עוקב אחרי הסיפור שלי. אני בעיקר קוראת סמויה בפורום, מידי פעם מעלה הודעה. בכל אופן, לא מזמן סיפרתי על ידיד שנהיינו חברים לפני כ3 חודשים והתייעצתי לגבי תדירות הוויכוחים. מעשה שהיה אתמול, כך היה: החביב שלי נוסע בקרוב לטיול. יש לו קטע בזמן האחרון להפציר בי לקנות לו מתנה (כן, הוא הביא לי אחת... ) החלטתי לעשות משהו מצחיק לפני שהוא טס. הכנתי "ערכת הכנה למטייל" מלאת הומור האמורה להכין אותו לטיול (פאריז ואמסטרדם) מבחינתי: בשורה התחתונה להזכיר לו למה לעשות סמים זה לא רעיון מוצלח (צירפתי מאמרים מאתר של עמותת "אל סם") ומ"בובות" (ברובע החולונות האדומים). כל מה שנכתב, היה הומוריסטי לחלוטין- בעקבות שיחות שלנו שהפכו לבדיחות פרטיות. בקיצור, לא חיכיתי לרגע האחרון כי ממש אהבתי את מה שיצא והענקתי לו אותה באושר אתמול, מרוצה לחלוטין מהתוצאה. אז התחלנו לקרוא והגענו לשלב הסמים והוא לפתע נהיה ממש רציני, עברנו ל"אמצעי מיגון מפני בובות" והוא נהיה אפילו יותר. בסופו של דבר קיבלתי תגובה ש"זה לא מצחיק אותי", "בכל צחוק יש טיפת אמת" ו"אין כאן שום דבר שימושי". אני, הופתעתי ונפגעתי ממש. גם אם יש כאן קמצוץ אמת ואני דואגת- צחקתי על העיניין לחלוטין ובסך הכל לא היתה לי כוונה לתלות תמרורי אזהרה מול הפנים שלו. כמו שאמרתי לו- שיעשה מה שהוא רוצה, אני לא חושבת שאני צריכה להגיד מה הגבולות שלי בקול. "אני לא אגיד לך מה לעשות, ברור לי שאתה מבין מה ימנע ממני להשאר איתך כמו שברור לי מה אני לא אמורה לעשות כשלא תהיה כאן". בסופו של דבר האווירה היתה עכורה ממש, הוא התנצל מיליון פעם ואמר שהוא לקח את זה לא נכון ושהוא מעריך את ההשקעה והמאמץ. אבל אני לא מצליחה להוציא מהראש את המחשבות לגבי איזו מין תגובה זאת למתנה? למה שאני ארצה לעשות זאת מתישהו שוב פעם? ואכזבה גדולה ע"כ שהתוצאה שרציתי להשיג לא הושגה. איך אני מתגברת על זה??? ברור שהזמן יעשה את שלו (אני מתקשה לסלוח ולשכוח), השאלה היא אם אני בכלל אמורה... קיצר- פרקתי את אשר על ליבי. יהיה בסדר
היי, לא יודעת מי עוקב אחרי הסיפור שלי. אני בעיקר קוראת סמויה בפורום, מידי פעם מעלה הודעה. בכל אופן, לא מזמן סיפרתי על ידיד שנהיינו חברים לפני כ3 חודשים והתייעצתי לגבי תדירות הוויכוחים. מעשה שהיה אתמול, כך היה: החביב שלי נוסע בקרוב לטיול. יש לו קטע בזמן האחרון להפציר בי לקנות לו מתנה (כן, הוא הביא לי אחת...
) החלטתי לעשות משהו מצחיק לפני שהוא טס. הכנתי "ערכת הכנה למטייל" מלאת הומור האמורה להכין אותו לטיול (פאריז ואמסטרדם) מבחינתי: בשורה התחתונה להזכיר לו למה לעשות סמים זה לא רעיון מוצלח (צירפתי מאמרים מאתר של עמותת "אל סם") ומ"בובות" (ברובע החולונות האדומים). כל מה שנכתב, היה הומוריסטי לחלוטין- בעקבות שיחות שלנו שהפכו לבדיחות פרטיות. בקיצור, לא חיכיתי לרגע האחרון כי ממש אהבתי את מה שיצא והענקתי לו אותה באושר אתמול, מרוצה לחלוטין מהתוצאה. אז התחלנו לקרוא והגענו לשלב הסמים והוא לפתע נהיה ממש רציני, עברנו ל"אמצעי מיגון מפני בובות" והוא נהיה אפילו יותר. בסופו של דבר קיבלתי תגובה ש"זה לא מצחיק אותי", "בכל צחוק יש טיפת אמת" ו"אין כאן שום דבר שימושי". אני, הופתעתי ונפגעתי ממש. גם אם יש כאן קמצוץ אמת ואני דואגת- צחקתי על העיניין לחלוטין ובסך הכל לא היתה לי כוונה לתלות תמרורי אזהרה מול הפנים שלו. כמו שאמרתי לו- שיעשה מה שהוא רוצה, אני לא חושבת שאני צריכה להגיד מה הגבולות שלי בקול. "אני לא אגיד לך מה לעשות, ברור לי שאתה מבין מה ימנע ממני להשאר איתך כמו שברור לי מה אני לא אמורה לעשות כשלא תהיה כאן". בסופו של דבר האווירה היתה עכורה ממש, הוא התנצל מיליון פעם ואמר שהוא לקח את זה לא נכון ושהוא מעריך את ההשקעה והמאמץ. אבל אני לא מצליחה להוציא מהראש את המחשבות לגבי איזו מין תגובה זאת למתנה? למה שאני ארצה לעשות זאת מתישהו שוב פעם? ואכזבה גדולה ע"כ שהתוצאה שרציתי להשיג לא הושגה. איך אני מתגברת על זה??? ברור שהזמן יעשה את שלו (אני מתקשה לסלוח ולשכוח), השאלה היא אם אני בכלל אמורה... קיצר- פרקתי את אשר על ליבי. יהיה בסדר 