לא יודעת איך (אם בכלל) להתנתק...
הכרנו דרך אחד מאתרי ההכרויות פה ברשת, בחור מקסים. באמת. ואני שבד"כ מאוד הססנית, אחרי שיחות בודדות במסנג'ר, נענתי להזמנה שלו להיפגש. הפגישה הראשונה בהחלט לא הייתה הפגישה האידאלית. אני והוא אצל ידידה שלו. כבר הייתי בדרך ורק אז הבנתי שזה הולך לקרות שם. נבהלתי, אבל הלכתי עם זה. הוא פגש אותי בחוץ ונכנסנו אליה. כמה שזה היה מוזר. זה הלך. ישבנו ודיברנו שלוש שעות. שלוש שעות של שיחה זורמת. שלי ושלו, שלי ושלה... של כולנו יחד. אחרי שלוש שעות הלכתי, הוא ליווה אותי לאוטו ובלי להתביש אמרתי לו שהוא מוצא חן בעיניי. הוא אמר לי שהוא לא בטוח, שאני באמת נראית לו מקסימה ושהוא פוחד לשבור לי את הלב. נפגשנו שוב, הפעם בבית קפה - לבד. נהננו. דיברנו. היינו הכי אמיתיים שאפר (אני בכל אופן, אני רוצה לחשוב שהוא גם). הפגישה השלישית הסתיימה בנשיקה מדהימה. והחלטנו להמשיך בקשר. אמרתי לו שאין שום סיבה שהוא ישבור לי את הלב כל עוד הוא יהיה אמיתי איתי. זה היה כ"כ חשוב לי - הכנות, בלי משחקים. המשכנו בקשר. שכבתי איתו. הוא היה הראשון שלי. בשיא הכנות אני אומרת - לא יכולתי למצוא משהו מושלם ממנו להיות הראשון. הייתי מגיעה אליו, מדברים ו.. נפגשנו גם במקומות אחרים - לא הרבה... מהתחלה ידעתי שאני אמורה לקחת הכל בערבון מוגבל. מהתחלה לא נתתי לעצמי להיקשר רגשית. לא נתתי לעצמי להיסחף רגשית כמו שאני עושה בד"כ - והייתי כ"כ גאה בעצמי על המקום שאני נמצאת בו. כשהגיעה שיחת ה "אז מה קורה איתנו עכשיו" - הוא אמר שהוא לא רוצה להגדיר הגדרות. שבכל מקרה, מה שלא יהיה הוא רוצה שנישאר ידידים. שאם אני אמצא מישהו שימצא חן בעייני - הוא יפרגן לי. הבנתי. וכל עוד לא היה שום דבר מעניין - הנשכתי עם הקשר הלא מוגדר איתו. ונהנתי ממנו. באמת. החלטתי לא לסגור אפשרויות אחרות. להמשיך להסתכל ולבדוק. באיזשהו שלב החלטתי שאני מתחילה להיקשר יותר מדי והחלטתי לנן. לא לראות אותו. (החלטה שעשיתי עם עצמי, בלי לידע אותו...) ואז הגיע חבר טוב שהחליט להכיר לי מישהו. והסכמתי... "מגיע לי יותר טוב מזה" אמרתי לעצמי והסכמתי שהוא יתן את מספר הטלפון לבחור החדש... סימסנו (SMS) אחד לשניה, דיברנו פעם אחת... וניראה זורם ונעים.... ועכשיו... עכשיו אני תקועה. באמת שאני רוצה לאפשר לעצמי, ומצד שני בלי לשים לב נקשרתי מדי... הראש אומר להניח לישןולפתוח דף חדש, והלב, הרגש... אומר אחרת. הרגש אומר לתת לו עוד צ'אנס, לדבר איתו, לשתף אותו לגבי הרגש שלי - אולי מאז אותה שיחה משהו השתנה.... אין לי מושג מה לעשות... איך להתנתק.... אשמח אם תשתפו אותי במחשבות שלכם... תציעו משהו... תראו לי משהו שאולי אני עוד לא ראיתי... אני
הכרנו דרך אחד מאתרי ההכרויות פה ברשת, בחור מקסים. באמת. ואני שבד"כ מאוד הססנית, אחרי שיחות בודדות במסנג'ר, נענתי להזמנה שלו להיפגש. הפגישה הראשונה בהחלט לא הייתה הפגישה האידאלית. אני והוא אצל ידידה שלו. כבר הייתי בדרך ורק אז הבנתי שזה הולך לקרות שם. נבהלתי, אבל הלכתי עם זה. הוא פגש אותי בחוץ ונכנסנו אליה. כמה שזה היה מוזר. זה הלך. ישבנו ודיברנו שלוש שעות. שלוש שעות של שיחה זורמת. שלי ושלו, שלי ושלה... של כולנו יחד. אחרי שלוש שעות הלכתי, הוא ליווה אותי לאוטו ובלי להתביש אמרתי לו שהוא מוצא חן בעיניי. הוא אמר לי שהוא לא בטוח, שאני באמת נראית לו מקסימה ושהוא פוחד לשבור לי את הלב. נפגשנו שוב, הפעם בבית קפה - לבד. נהננו. דיברנו. היינו הכי אמיתיים שאפר (אני בכל אופן, אני רוצה לחשוב שהוא גם). הפגישה השלישית הסתיימה בנשיקה מדהימה. והחלטנו להמשיך בקשר. אמרתי לו שאין שום סיבה שהוא ישבור לי את הלב כל עוד הוא יהיה אמיתי איתי. זה היה כ"כ חשוב לי - הכנות, בלי משחקים. המשכנו בקשר. שכבתי איתו. הוא היה הראשון שלי. בשיא הכנות אני אומרת - לא יכולתי למצוא משהו מושלם ממנו להיות הראשון. הייתי מגיעה אליו, מדברים ו.. נפגשנו גם במקומות אחרים - לא הרבה... מהתחלה ידעתי שאני אמורה לקחת הכל בערבון מוגבל. מהתחלה לא נתתי לעצמי להיקשר רגשית. לא נתתי לעצמי להיסחף רגשית כמו שאני עושה בד"כ - והייתי כ"כ גאה בעצמי על המקום שאני נמצאת בו. כשהגיעה שיחת ה "אז מה קורה איתנו עכשיו" - הוא אמר שהוא לא רוצה להגדיר הגדרות. שבכל מקרה, מה שלא יהיה הוא רוצה שנישאר ידידים. שאם אני אמצא מישהו שימצא חן בעייני - הוא יפרגן לי. הבנתי. וכל עוד לא היה שום דבר מעניין - הנשכתי עם הקשר הלא מוגדר איתו. ונהנתי ממנו. באמת. החלטתי לא לסגור אפשרויות אחרות. להמשיך להסתכל ולבדוק. באיזשהו שלב החלטתי שאני מתחילה להיקשר יותר מדי והחלטתי לנן. לא לראות אותו. (החלטה שעשיתי עם עצמי, בלי לידע אותו...) ואז הגיע חבר טוב שהחליט להכיר לי מישהו. והסכמתי... "מגיע לי יותר טוב מזה" אמרתי לעצמי והסכמתי שהוא יתן את מספר הטלפון לבחור החדש... סימסנו (SMS) אחד לשניה, דיברנו פעם אחת... וניראה זורם ונעים.... ועכשיו... עכשיו אני תקועה. באמת שאני רוצה לאפשר לעצמי, ומצד שני בלי לשים לב נקשרתי מדי... הראש אומר להניח לישןולפתוח דף חדש, והלב, הרגש... אומר אחרת. הרגש אומר לתת לו עוד צ'אנס, לדבר איתו, לשתף אותו לגבי הרגש שלי - אולי מאז אותה שיחה משהו השתנה.... אין לי מושג מה לעשות... איך להתנתק.... אשמח אם תשתפו אותי במחשבות שלכם... תציעו משהו... תראו לי משהו שאולי אני עוד לא ראיתי... אני