לא יודעת איך להמשיך...

קוקי1976

New member
לא יודעת איך להמשיך...

אני לא מוכה פיזית אומנם אבל נפשית, אבל מרגישה מוכה, אני חיה עם אדם עצבני, זועם, כועס כל החיים שלו, רע לו כל הזמן, מתלונן תמיד, רב עם כולם, לא אוהב אנשים, חברה, אין לו אף אחד!!!!! הוא אפילו אומר שהוא חי כי אין לו ברירה רק בשביל הילדים!! דיכאוני קבוע!!! לא אוהב לצאת לאף מקום, עבודה ובית!!! הוא משפיל אותי תמיד, מאשים אותי בכל דבר שלא מצליח לו, אם אחד הילדים חולה אז גם אני אשמה, כל מילה שנייה שלו זו קללה ועוד בפני הילדים, זה משגע אותי אני כבר לא יכולה להתמודד עם זה, הוא קרא לאחד הילדים "חרא", הייתי בשוק טוטאלי, שהילד נאלץ לשמוע את מה שאביו אמר עליו, זה מתחיל מדברים קטנים שהוא מעיר לי, למה כשאת שוטפת כלים המים זורמים כל הזמן?, כשאת יוצאת מהחדר תסגרי את המאוורר וגם את האור, כשאני רוצה להכין עוגה לשבת אז הוא אומר למה את עושה אין צורך, הוא מוריד לי את החשק להכל, הוא מכבה אותי כל הזמן, אין לי מושג למה אני ממשיכה עם מערכת היחסים הזו!!! אני נשואה 12 שנה ואני לא מאושרת בכלל, אולי אני פוחדת ממה שיהיה אם אתגרש, איך יהיה? נמאס לי מהזוגיות הזו, אין לי תמיכה מהמשפחה בכלל, ואני לבד עם עצמי, עם הבכי, חושבת איך אני ממשיכה הלאה, איך אני עושה לזה סוף, אלא לא החיים שרציתי לעצמי!!!!! איך אני אוגרת כוח ועושה לזה סוף, אני מרגישה שאני משתגעת, אין לי עם מי לדבר ולשתף. כל פעם מחדש אחרי ריב לאחר יום, יומיים הוא מגיע אליי עם החיוך הדיבילי שלו, עושה לי עיניים, מתחנף אליי כאילו כלום לא קרה ורוצה להמשיך כרגיל, הסברתי לו שאני לא בובת גומי, שאי אפשר לדרוך עליי ולדבר אליי ככה ולמחרת כאילו כלום! הכעס והזעם שלו מוציא אותי מדעתי! איך אני ממשיכה הלאה??
 

טפשjiת

New member
משתגעת

מעגלים מעגלים מסביבי פקעת של חושך ואור מנסה לחשוב שהכל נורמטיבי מכסה את חיי בנוצות ורדרדות וסיפורי נסיכים ושוכחת שתחת המעטה מרקדים השדים ונסיך האגדות חסר רגליים הבסיס הצורך להיות רצויה הרצון להיות מכובדת אינו מותרות
וכל שרציתי היה לחיות ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ אז למה זכות אלמטרית בסיסית כזאת אינה דבר שמובן מאליו כשאני חושבת אל זה זה מחריד למה לעזעזל מלחמה אבל עם לא אלחם על זכותי להיות ככל האדם מי ילחם לי? אם לא אקח את חיי לידים לא יהיה לזה סוף אם אפול איש לא ידע אם אצליח אהיה נסיכה
התמודדות אינה לקטר התמודדות היא הכרת הבעיה(את זה עשית כבר) ומבט קדימה האם מה שיפתור תבעיה יהיה גרושים או טיפול ? האם אסרטיביות שלך תעמיד אותו במקומו? את יודעת מה יתן לך כח לצאת משם קחי צעד
את גיבורה
 

ateretlif

New member
כשאת מתחילה לשתף כאן

את עושה את הצעד הראשון שלך להחלטה. התסכול והבלבול הפנימי שמעורבים בפחד וחששות לעשות צעדים כאלה ואחרים גורמים לעיתים לכך שלמעשה אנחנו ממשיכות הלאה ומאפשרות את המשך ההתנהגות הזו כלפינו וכלפי הילדים. מהמילים שאת כותבת נשמע כי את מבינה שאת לא רוצה להמשיך ככה אבל אולי לא מוצאת את הכוחות והבטחון בעצמך לנקוט צעד. ממליצה לך מאד על טיפול/תהליך מודעות שיכוון אותך, יחזק אותך, ויאפשר לך להיות מדוייקת וברורה עם עצמך מה את רוצה? מה הדרך החדשה שלך? כשתהיי מאוד בטוחה בעצמך, יהיה לך קל להחליט, מה הלאה. השינוי שלך גם יוביל שינוי בתוך הבית, כי כאשר את תתחזקי העלבונות שלו יפלו על אזניים ערלות וזה יערער את תחושת הבטחון שלו בהשפלות. בכל מקרה מחזקת אותך לא לוותר לא על עצמך ולא על הילדים. תהליך שלך, עשוי לשנות את כל המצב בבית ואם לא ודאי יביא אותך לנקודה שבה תוכלי להחליט על דרכך ממקום של בטחון בעצמך ובדרכך. את ממש גיבורה שאת משתפת, מחזקת אותך להמשיך בכיוון. בהצלחה עטרת
 
שלום לך

את מתארת בהרבה כנות את שעובר עליך בתוך מערכת היחסים הזוגית. אני שומעת מאד את האכזבה, הכאב והבדידות. את מתארת חיים שאין בהם חיים, חיים נטולי הנאה, וחלק מהזמן, גם חיים עם השפלה.אחרי שנים רבות כאלה, נשמע טבעי שלא תרגישי שיש לך את הכוחות לחיות ולעשות שינוי.אך יש בך בכל זאת, קול שרוצה, שמוכן אולי להאבק על החיים, שרוצה לעשות שינוי. זה הקול ששואל איך ממשיכים הלאה.את הקול הזה, הקול ששואל שאלות, שלא מוכן לקבל את המציאות כגזרת גורל, שדוחף אותך להסתכל על החיים שלך באומץ, שלא רוצה ש-12 השנים הבאות יהיו העתק של 12 השנים האחרונות, הקול שאומר לך שאת לא בובת גומי - את הקול הזה צריך לחזק. כדי שזה יקרה, כדי שלא תרגישי את הבדידות שאת מרגישה עכשיו, נכון שתפני לעזרה מקצועית. תוכלי לקבל אותה במרכז לטיפול באלימות במשפחה באזור מגוריך.טיפול ממוקד עשוי לעזור לך מאד - לשאול את השאלות, למצוא את הכוחות, לעשות שינוי. תעשי זאת עכשיו! כך את ממשיכה הלאה.
 

קוקי1976

New member
תודה בנות על הכינות שלכם

תודה על הכנות שלכם ועל התמיכה, נחמד לראות שיש בו תמיכה ואוזן קשבת, אני מרגישה שאני אוטוטו שם, רק צריכה דחיפה קטנה, אני מטבעי בן אדם מאוד חלש, קשה לי להחליט, אבל במצב שאני נמצאת כרגע, לבד, בלי תמיכה לחלוטין ממשפחתי, בלי ששיתפתי חברות, אין לי מושג מאיפה אני אוגרת כח, אני בוחרת להיות לבד עם הילדים, אני יודעת שיהיה לי קשה, אני אצטרך ללמוד לעשות דברים לבד, להתמודד עם קשיים (גם ככה כל החיים שלי היו מלאי קשיים) אז עוד קושי??? לא נורא!!! הייתי מטופלת בעבר בנעמת, ובעקבות זה ביקשתי מבעלי שאם הוא רוצה להשאר ביחד אז רק דרך זה שגם יקח טיפול, הוא לקח כמה טיפולים ואכן קצת עזר (אבל לא להרבה זמן), אני יודעת ששום דבר לא ישתנה לטובה, הוא תמיד ישאר אותו אדם עצבני, כעוס, מאוס על החיים, ואני חייבת לשנות את זה אם אני לא רוצה להשאר ככה!!! אני כרגע אוספת נתונים, בודקת מה קורה עם הדירה ששנינו רשומים עליה (משלמים משכנתא יחד), המטלטלין שיש לנו יחדיו וכו'... מקווה שאעבור את זה בשלום.
 

ateretlif

New member
את הצעד הראשון שלך, לא להיות לבד

עשית כאן כששתפת אותנו. אם תעזרי באנשי מקצוע או אפילו תשתפי חברה/מכרה, תתחילי להרגיש פחות לבד. כרגע החשש, הבושה, תחושת האכזבה מונעת ממך מלשתף ותחושת הלבד רק מתעצמת. כשאת משתפת את לוקחת אחריות על חייך, עושה את ההפרדה כי אין זו אשמה שלך, ואמנם הגעת למצב שאת לא מרוצה ממנו אבל את בהחלט בדרך לצאת ממנו, ואת זקוקה לאוזן קשבת, לאנשי מקצוע ולעזרה שתתמוך בך לאורך כל הדרך עד שתבני לעצמך את החיים שאת רוצה. זו לא בושה לבקש עזרה, זה לא מראה על חולשה אלא על העצמה שלך לקחת את החיים שלך ולשנות למרות הכל, ואת יכולה לעשות את זה צעד אחר צעד ועם ליווי מתאים. אל תוותרי על עצמך. את בדרך הנכונה, תמשיכי ללכת ודברים יפים יקרו. בהצלחה
 

הל

New member
תקראי ספר "מילים הורגות" של ניני גוטספלד -זה

מה שהציל אותי
 
למעלה