לא יודעת איך להתחיל...

לא יודעת איך להתחיל...

אני מניחה שמההתחלה פשוט.
האמת היא שאני מתוסכלת מאמא שלי לחלוטין. אני בת 26 ונשואה ואימי היא בת 60+ חיה לבד (גרושה) המצב הנפשי שלה גבולי ביותר, כלומר לא טוב לחלוטין ואפילו רע. קופצת לה ממשבר למשבר, מדכאון לדכאון וכל זה לפעמים קורה על חשבון האושר הפרטי שלי שכבר הבנתי שלעולם לא יהיה מושלם ( הוא היה כזה שגיליתי אותו בערך לפני שנתיים) לאמא שלי קשה שאני מתקדמת בחיים. אמא שלי עשתה הכל כדי להרוס לי את החתונה, והקטע העצוב שזה היה בצורה לא מודעת, כמובן התבטא בעוד שחרור שיכאון לאוויר העולם. אמא שלי גורמת לי להרבה כעסים וחרדות. בגלל אמא שלי הייתי בטיפול נפשי כי התמוטטתי. ואמא שלי יושבת לי כמו קוץ. הדבר הברור שהוא שזה לא השתנה, נכון עם הזמן למדתי להתמתן, לקחת פחות ללב, להבין שההתיימרות לטפל בה תעלה רק בתוהו, וכמובן תפגע בבריאות הנפשית שלי שהיום היא מעל הכל עבורי. אני לא יודעת למה החלטתי לכתוב דווקא פה, אני מניחה שבגלל שניסיתי בפורום אחר ולא ממש הצלחתי לעורר תגובות והזדהות, אולי כאן אצליח ואולי לא. מאיזה שהיא סיבה אני רוצה לחלוק את רגשותיי וכעסיי עם מישהו שמבין לליבי. עם מישהו שעבר חוויה דומה או אפילו עובר. אמשח ,באמת שאשמח לתגובות. תודה למי שקרא אותי שיר
 

עינת

New member
שיר

מתנצלת שלא הייתי כאן קוראת אותך קוראת את הכאב גם מבינה אותו חייבת לצאת עוד מעט קט אך מבטיחה לשוב אלייך ולהתייחס לכתוב ובינתיים
 

s h i r k u s h

New member
שיר ../images/Emo24.gif

אולי שווה להתרחק קצת ממנה, לתת לעצמך מעין חופשה קטנה? בטוחה שיש מישהו שיוכל לדאוג לה, ואת חייבת אבל חייבת להתחיל לדאוג לעצמך. את סה"כ צעירה, ואת חייבת לחיות את החיים שלך אחרת תתמוטטי שוב. כמו כן, מומלץ להפנות את אימך לטיפול פסיכולוג אם לא פסיכיאטר אם זה לא היה עד עכשיו. מקווה שתרגישי יותר טוב, חשוב שתזכרי לדאוג לעצמך ולא לשכוח את הבחורה המקסימה שאת מכירה כל כך טוב- את!
 
שירקוש../images/Emo25.gif

תודה על התגובה החמה שלך. להתמוטט אני לא אתמוטט כי למדתי לשים את הגבול. יש ימים שהיא מעיקה כל כך ואז זה מרגיש מגעיל. היא הולכת לטיפול פסיכיאטרי, בגילה כבר דברים פחות זזים. זה כנראה מחלה כבר לנצח. ממש תודה על העידוד. שלך שיר
 

עינת

New member
הבריאות

הנפשית שלך חשובה יותר מכל שיר עם כל הכאב אל לך לתת לאמך לערער אצלך משהו, התרחקי ממנה למענך למען חייך. אמך צרכה לדאוג לעצמה , לגשת לטיפול זו האחריות שלה . ולעצם היותה לבד הייתי מציעה לך לפנות לתחנה לבריאות הנפש באזור מגוריה , ידוע לי שקיימים הוסטלים שבהם חיים בצורה עצמאית ויחד עם כך ישנה חברותא והשגחה.
 
עינת יקרה

האמת שחשבנו על דיור מוגן אבל זה נראה לי מדכא מידי, כי בכל זאת היא לא מספיק מבוגרת לשם כך. לא נראה לי שהיא תסכים ללכת להוסטל, וג אם הייתה מסכימה זה לא היה עוזר לאישה שבכל דבר מוצאת את הרע. תודה על העדוד שלך, אני גם שמה את הבריאות הנפשית שלי במרכז ולפני הכל מתוך ניסיון מר. תודה שיר
 

עינת

New member
ישנם מקומות

נפלאים עם חברה ופעילויות איני יודעת מה מצבכם הכלכלי אבל שווה בדיקה.
 
אז זהו ש

אני חושבת שזה עוד לא הזמן לשים אותה בדיור מוגן. לפי דעתי זה רק ידכא אותה.
 

טיפוטף

New member
את חייבת לחשוב על עצמך קודם כל

אני מקווה שיהיו לך ילדים כמה שיותר מהר. יש לי כבר ילדים ואמא שלי במצב דומה למה שאת מתארת. את נשמעת לי בחורה חזקה וחכמה ואני מקווה שלמרות ואפילו בזכות כל ההיסטוריה שלך, תצמחי ותהפכי להיות אישה חזקה ובריאה בנפשה. הבעיות האלה לא נפתרות לעולם, לאדם שלא מעוניין בטיפול, אי אפשר להציע כלום. אבל את עם השנים תלכי ותתפתחי ותמצאי בך יכולות להסתכל קדימה. בשביל זה אנחנו חיים. ותשבעי לא לעשות את זה לילדייך ואני בטוחה שגם לא תעשי זאת. והיא? עם כל הצער והכאב, את תצטרכי להשלים עם המצב, מה שניתן לשינוי ומה שלא.
 
../images/Emo140.gifתודה לך

אני באמת נשבעת בתוך תוכי שלא אחזור על אותן הטעויות. היום כשעוד אין לי ילדים, במצבים מסויימים בחיים, כשאני מתנהגת בצורה מסויימת, אפילו משהו פשוט ביותר שמזכיר לי את אימי, לא בהכרח הרסני במיוחד, אני נגעלת מעצמי. החרדה הכי גדולה שלי היא להתבגר ולהיות כמוה. זה פשוט פחד מלווה כזה. בכל מקרה, כמו שנדמה לי שכתבתי הבריאות הנפשית שלי היום היא מעל לכל. ואני מקווה שזה לא ישתנה ולא משנה מה יהיה עם אימי או בכלל. תודה על התמיכה. הדברים שאמרת נגעו ללבי ותמיד כייף לשמוע אותם. את נשמעת אישה חכמה. שיר
 
למעלה