לא יודעת איך להתחיל...
אני מניחה שמההתחלה פשוט.
האמת היא שאני מתוסכלת מאמא שלי לחלוטין. אני בת 26 ונשואה ואימי היא בת 60+ חיה לבד (גרושה) המצב הנפשי שלה גבולי ביותר, כלומר לא טוב לחלוטין ואפילו רע. קופצת לה ממשבר למשבר, מדכאון לדכאון וכל זה לפעמים קורה על חשבון האושר הפרטי שלי שכבר הבנתי שלעולם לא יהיה מושלם ( הוא היה כזה שגיליתי אותו בערך לפני שנתיים) לאמא שלי קשה שאני מתקדמת בחיים. אמא שלי עשתה הכל כדי להרוס לי את החתונה, והקטע העצוב שזה היה בצורה לא מודעת, כמובן התבטא בעוד שחרור שיכאון לאוויר העולם. אמא שלי גורמת לי להרבה כעסים וחרדות. בגלל אמא שלי הייתי בטיפול נפשי כי התמוטטתי. ואמא שלי יושבת לי כמו קוץ. הדבר הברור שהוא שזה לא השתנה, נכון עם הזמן למדתי להתמתן, לקחת פחות ללב, להבין שההתיימרות לטפל בה תעלה רק בתוהו, וכמובן תפגע בבריאות הנפשית שלי שהיום היא מעל הכל עבורי. אני לא יודעת למה החלטתי לכתוב דווקא פה, אני מניחה שבגלל שניסיתי בפורום אחר ולא ממש הצלחתי לעורר תגובות והזדהות, אולי כאן אצליח ואולי לא. מאיזה שהיא סיבה אני רוצה לחלוק את רגשותיי וכעסיי עם מישהו שמבין לליבי. עם מישהו שעבר חוויה דומה או אפילו עובר. אמשח ,באמת שאשמח לתגובות. תודה למי שקרא אותי שיר
אני מניחה שמההתחלה פשוט.