Nishnushit
New member
לא יודעת איך לעזור לאחותי..
שלום לכם, אני כותבת משום שהגעתי למצב של חוסר אונים, חשבתי שאולי אנשים עם עבר של התמודדות עם התמכרויות יוכלו לעזור, כי אין לי כבר מוצא.ואולי אין לי את הכלים לעזור לאחותי קצת רקע: מדובר בבחורה בת 24. כלפי חוץ היא בסדר גמור, לומדת באוניברסיטה ועובדת, חברותית, נראית טוב, הכל בסדר. אבל לצערי זו רק מסכה. נתחיל מזה שהיא מכורה לתלישת שיער מאז גיל 6 בערך, כל פעם בדרגות חומרה שונות.(אני לא יודעת אם ההתמכרות הזו נדונה בפורום, אבל מסתבר שזה קיים) לפני שנתיים היא נראתה כ"כ רע, עד שהיא החליטה לעשות קרחת. היום היא מסתובבת עם קרחת. היא מאופרת ומתלבשת יפה ואנשים לפעמים מחמיאים לה,אבל נראה לי שהיא לא מגדלת חזרה את השיער משום שהיא מפחדת להודות שהיא לא פתרה את הבעיה, זה רק פתרון קוסמטי. יש לה ימים של דכאון, היא לא יוצאת מהבית, וימים של אכילה כפייתית (יש תקופות שהיא בולימית). הורי ממנים לה טיפול אצל פסיכולוג, אבל אתמול אמי אמרה לי שהיא אינה מקפידה על לקיחת הכדורים שהוא נתן לה, והיא אף התחמקה מהפגישה האחרונה עימו בתואנה של כאב ראש.. מאחר והיא עדיין גרה בבית ההורים, הורי מנסים מאוד לעזור אך ללא הצלחה. הפסיכולוג המליץ שתעזוב את הבית, והיא גם רוצה בזאת, גם הורי מעודדים אותה לעשות זאת, אבל..היא מחפשת דירה כבר 4 חודשים ו"לא מוצאת" אני לא יודעת מה לעשות. אני חושבת שבשלב ראשון, מאוד מאוד חשוב שהיא תשכור דירה, נראה לי שהבעיה שלה היא שאין לה מטרה, אין לה שאיפות. מה לעשות כדי שתצא מהבית? ניסיתי שיחות, ניסיתי איומים וגם אולטימטום, אבל כלום לא עזר. אשמח לשמוע את תגובותיכם.
שלום לכם, אני כותבת משום שהגעתי למצב של חוסר אונים, חשבתי שאולי אנשים עם עבר של התמודדות עם התמכרויות יוכלו לעזור, כי אין לי כבר מוצא.ואולי אין לי את הכלים לעזור לאחותי קצת רקע: מדובר בבחורה בת 24. כלפי חוץ היא בסדר גמור, לומדת באוניברסיטה ועובדת, חברותית, נראית טוב, הכל בסדר. אבל לצערי זו רק מסכה. נתחיל מזה שהיא מכורה לתלישת שיער מאז גיל 6 בערך, כל פעם בדרגות חומרה שונות.(אני לא יודעת אם ההתמכרות הזו נדונה בפורום, אבל מסתבר שזה קיים) לפני שנתיים היא נראתה כ"כ רע, עד שהיא החליטה לעשות קרחת. היום היא מסתובבת עם קרחת. היא מאופרת ומתלבשת יפה ואנשים לפעמים מחמיאים לה,אבל נראה לי שהיא לא מגדלת חזרה את השיער משום שהיא מפחדת להודות שהיא לא פתרה את הבעיה, זה רק פתרון קוסמטי. יש לה ימים של דכאון, היא לא יוצאת מהבית, וימים של אכילה כפייתית (יש תקופות שהיא בולימית). הורי ממנים לה טיפול אצל פסיכולוג, אבל אתמול אמי אמרה לי שהיא אינה מקפידה על לקיחת הכדורים שהוא נתן לה, והיא אף התחמקה מהפגישה האחרונה עימו בתואנה של כאב ראש.. מאחר והיא עדיין גרה בבית ההורים, הורי מנסים מאוד לעזור אך ללא הצלחה. הפסיכולוג המליץ שתעזוב את הבית, והיא גם רוצה בזאת, גם הורי מעודדים אותה לעשות זאת, אבל..היא מחפשת דירה כבר 4 חודשים ו"לא מוצאת" אני לא יודעת מה לעשות. אני חושבת שבשלב ראשון, מאוד מאוד חשוב שהיא תשכור דירה, נראה לי שהבעיה שלה היא שאין לה מטרה, אין לה שאיפות. מה לעשות כדי שתצא מהבית? ניסיתי שיחות, ניסיתי איומים וגם אולטימטום, אבל כלום לא עזר. אשמח לשמוע את תגובותיכם.