לא יודעת אם הגעתי למקום הנכון..
בקצרה..איבדתי אח למחלה ההיא..אחי הגדול. היום אני גדולה ב-3 שנים מהגיל שבו הוא נפטר. באיזה מקום אף פעם לא האמנתי שאעבור את הגיל שלו..ברגע שהגעתי, הפסקתי לעשן, כאילו להתאמץ להמשיך לגדול. שנינו נולדנו באותו התאריך, בהבדל של 15 שנה, ובצירוף מקרים אכזרי, בגיל שבו הוא נפטר, "קיבלתי בירושה" את המחלה ממנו הוא נפטר, נדמה לי שסימנים גם התחילו בסביבות התאריך של יום ההולדת המשותף. המחלה שאת שמה לא אומרת בקול, גם לא במחשבה. אמנם במיקום אחר, אבל היא שם...גם היא משותפת לנו. היום, אני 5 חודשים אחרי הכל, אחרי הטיפולים, אחרי הניתוח שבו הוצאו ממני כל ה"נגעים" וכמה אברים שאפשר היה לוותר עליהם. אותו ניתוח שממנו לא היה ברור אם אני יוצאת. יש לי ילדים צעירים מלאי שמחת חיים, יש לי חיים טובים, יש סיכוי טוב שהמחלה כבר לא גרה אצלי, אבל......אני חיה בהרגשה של זמן שאול. בפחד שאולי גם גיל המוות הצעיר יהיה משותף לנו. מרגישה שאני לא מצליחה ממש לחיות באמת..כאילו זה ממש כאן מעבר לפינה. אני יודעת שזה נורמלי..המקצוע שלי הוא מתחום הנפש כך שהמודעות גדולה. אבל עדיין, לא מצליחה להשתחרר מההרגשה המטופשת הזו..שאני חיה על זמן שאול. שהצלחתי ל"עבוד על הגורל", שלמרות צירופי המקרים של הגיל והמחלה..הצלחתי לברוח מצירוף המקרים האחרון..אבל לא לזמן ארוך.. איך מתמודדים?
בקצרה..איבדתי אח למחלה ההיא..אחי הגדול. היום אני גדולה ב-3 שנים מהגיל שבו הוא נפטר. באיזה מקום אף פעם לא האמנתי שאעבור את הגיל שלו..ברגע שהגעתי, הפסקתי לעשן, כאילו להתאמץ להמשיך לגדול. שנינו נולדנו באותו התאריך, בהבדל של 15 שנה, ובצירוף מקרים אכזרי, בגיל שבו הוא נפטר, "קיבלתי בירושה" את המחלה ממנו הוא נפטר, נדמה לי שסימנים גם התחילו בסביבות התאריך של יום ההולדת המשותף. המחלה שאת שמה לא אומרת בקול, גם לא במחשבה. אמנם במיקום אחר, אבל היא שם...גם היא משותפת לנו. היום, אני 5 חודשים אחרי הכל, אחרי הטיפולים, אחרי הניתוח שבו הוצאו ממני כל ה"נגעים" וכמה אברים שאפשר היה לוותר עליהם. אותו ניתוח שממנו לא היה ברור אם אני יוצאת. יש לי ילדים צעירים מלאי שמחת חיים, יש לי חיים טובים, יש סיכוי טוב שהמחלה כבר לא גרה אצלי, אבל......אני חיה בהרגשה של זמן שאול. בפחד שאולי גם גיל המוות הצעיר יהיה משותף לנו. מרגישה שאני לא מצליחה ממש לחיות באמת..כאילו זה ממש כאן מעבר לפינה. אני יודעת שזה נורמלי..המקצוע שלי הוא מתחום הנפש כך שהמודעות גדולה. אבל עדיין, לא מצליחה להשתחרר מההרגשה המטופשת הזו..שאני חיה על זמן שאול. שהצלחתי ל"עבוד על הגורל", שלמרות צירופי המקרים של הגיל והמחלה..הצלחתי לברוח מצירוף המקרים האחרון..אבל לא לזמן ארוך.. איך מתמודדים?
