לא יודעת אם זה קשור

[umbrella1]

לא יודעת אם זה קשור

אבל יש לי מיליון בעיות. נתחיל מזה שאמא שלי עברה תאונת דרכים קלה, ותקועה איזה 3 חודשים בבית!!!!!!!!! בהתחלה זה היה לטובה, ככה היה אוכל ולא הייתי צריכה להכין לעצמי-מה שתמיד יוצא זוועה, ויצא לי לאכול הרבה מקדונלדס וכאלה. אבל די עכשיו שיש חופש אני מתעוררת מאוחר והולכת לישון מאוחר והיא רק מתלוננת, שאני לא עושה כלום בבית, שאני לא עוזרת לה בכלום, אבל כל חופש היא ככה מתלוננת והחופש הזה היא בלתי נסבלת. אני מתביישת להביא חברות הביתה כי אני שונאת שההורים שלי תקועים שם, ואני שונאת את המצב הזה. מה אני אמורה לעשות? זה בכלל קשור לפורום?

 

[tofil]

היי =]

אממ.. קודם כל תנסי להבין את המצב של אמא שלך... כי מקורקעת לבית יש לה כאבים אני בטוחה שיש לה עוד דברים לעשות חוץ מלנקות כל היום אני גם בטוחה שהיא מתה לחזור לעבוד תחשבי על זה.. את גם בטח לא נמצאת הרבה בבית כי חברות לבית את לא מביאה אז את בטח הולכת אליהן הרבה... בקשר לעובדה שאת מתביישת להביא חברות לבית בגלל ההורים יש לך חדרר אז תהיי בו.. ההורים של כולנו בבית וגם אם הם תקועים זאת זכותם זה הבית שלהם.. ובכל זאת אני חושבת שאין לך מה להתבייש... זה הורים ככה הםם.. בכל מקרה החלמה מהירה לאמא שלך.. ותהיי שם בשבילהה כשהיא הכי הכי צריכה את זה...

 

[הסמיילית]

אוקי תראי

להגיד את דעתי, זה אנוכיות מצידך. אמא שלך עברה תאונה ואת שמחה כי היא בבית ומבשלת? ואז את כועסת כשהיא מתלוננת שאת לא עושה כלום? אם היא עברה תאונה, היא צריכה עזרה, אפילו אם עברו כמה חודשים מאז. לדעתי את צריכה לעזור לה במה שהיא מבקשת. וגם לפעמים להציע לה עזרה. תציעי להכין לה קפה לפני שהיא מבקשת ממך. או תעזרי לה לבשל (לבשל זה כיף- מנסיון!). אני מניחה שאת האחות הבכורה, אז הגיוני מצידה לצפות לעזרה ממך, במקום עצלנות.

 

[W e n d u s h]

תסלחי לי

אבל זה ממש גועל נפש. את היית צריכה לעזור לה מרצונך החופשי, היא לא הייתה צריכה להגיע למצב שהיא צריכה לבקש ממך. איזו כפיות טובה

 

[noynav]

סליחה שאני אומרת..

אבל יש לאמא שלך מזל גדול שהיא לא איבדה את החיים שלה בתאונה הזאת. ובמקום להודות על כל יום שהיא חיה, את מתלוננת. את צריכה להביא חברים הבייתה בגאווה, שידעו שאמא שלך עוברת כזה דבר קשה והיא מחזיקה את עצמה. ואני מנסה להבין אותך וזה, אבל את יכולה לנסות להבין גם אותה, אין לה אפשרות לעשות הרבה דברים בבית, לעומת זאת לך יש, אז מן הסתם היא מצפה ממך לקחת אחריות. את ילדה גדולה ואת צריכה להבין את זה..

 

[umbrella1]

למה כולכם נגדי?

היא עושה הכל כרגיל. חוץ מיזה שמאז הוא מתמיד היא הרביצה לי אז אם היא עדיין מרביצה לי אז הכל בסדר. וגם גיליתי היום שהיא לא עשתה לי תוכנית חיסכון זתומרת שלשני האחרים שלי יש תוכנית חיסכון מהקצבת ילדים החודשים, ולי הם מעולם לא עשו

 

[noynav]

שמעי, את הראת לנו חלק מהתמונה.

אנחנו לא יודעים את כל התמונה עצמה, ונכנסת לבקש עזרה, אז אנשים אומרים לך את מה שהם רואים. אף אחד לא נגדך, אנחנו אומרים לך מה שאנחנו רואים ומה שאנחנו חושבים, ולפעמים זה לא ימצא חן בעינייך, אבל אין מה לעשות.. אני מקווה שתקחי את זה ברוח טובה יותר.

 

[W e n d u s h]

אוקיי

מה דעתך להתחיל לספר הכל מחדש? אבל הפעם רצוי שזה יהיה ברור

 

[umbrella1]

אוקי אני אנסה..

אז ככה. אני בת 16 עולה ליא' ואני נכשבת כילדה ביישנית ובבית עצלנית, לכן אמא אומרת שאני לא עוזרת ובלה בלה בלה. מאז שעליתי לכיתה ז' אני מלא עצל היועצת ואף פעם לא סיפרתי לה את הבעיות האמתיות שמטרידות אותי שזה מה שקורה בבית, זתומרת שגם החברות שלי לא יודעות מה הולך בבית. מאז שנולדתי ועד היום אבא שלי בעיקר נהג להכות אותי, פעם זה היה יותר ועכשיו זה כבר הפסית. מלא פעמים איימתי להתלונן אבל לפעמים הוא מתנהג כמו אבא רגיל ואז אני פוחדת להרוס את המשפחה. בקשר לאמא איתה היחסים יותר טובים אבל עדיין לפעמים יש בעיות ואתה לפעמים יש ריבים, ומידי פעם זה גם הולך למכות. וזהו מאז שנולדתי גם אבא שלי תרם בכך שהיה קורא לי זבל, שאני לא שווה כלום, וכנראה זה גרם לביטחון עצמי נמוך. ומאז ומתמיד רציתי למות, אפילו ניסיתי, אבל תמיד חשבתי על כמה שחיים רק פעם אחת וזה מנע ממני. מקווה שזה ברור זה הכי ברור שאני יכולה לכתוב.

 

[W e n d u s h]

או, עכשיו זה כבר משהו אחר לגמרי

אני חושבת שמה שאת זקוקה לו זה עזרה מקצועית, קודם כל. תראי, גם אם זה לא נעים לספר ליועצת את הבעיות הכי אישיות אני לא רואה ברירה אחרת, היא האישיות המקצועית היחידה שאליה את יכולה לפנות. (וכן, אני יודעת שיועצות הן לפעמים עם מעצבן) ריבים הם ההורים זה דבר טבעי, אחרי הכל. אבל כשאת אומרת מכות, למה את מתכוונת? כי פה ושם איזה סטירה זה אולי לא נעים בכלל אבל זה לא דבר נדיר. כשזה עובר את הגבול הזה, את באמת יכולה לגשת להתלונן. מה שיותר מטריד אלו כינויי הגנאי שהוא משתמש בהם, שלעתים פוגעים הרבה יותר מאלימות פיזית. ניסית לדבר איתו על זה פעם? אולי הוא לא מודע בכלל לזה שאת נפגעת. בפעם הבאה שהוא אומר לך שאת לא שווה כלום, אל תרוצי לחדר בבכי. אלא תבואי, תעמדי מולו ותגידי לו (עם כל הביטחון שתצליחי לגייס) שהדרך שבה הוא מתבטא מעליבה אותך, שבתור אבא שלך הוא אמור לעודד ולא לדכא אותך ושאת יודעת שאת שווה הרבה. אפילו אם באותו רגע את מרגישה הכי קטנה ומסכנה שבעולם. ובעניין אמא שלך, אני עדיין חושבת שאת צריכה קצת לנסות להתחשב בה. אולי עדיין יש לה כאבים והיא עוד סובלת? זה שהיא עדיין נשארת בבית מעיד שהיא לא במצב לגמרי בסדר. תתענייני בה, תשאלי לשלומה, תציעי לעזור בבית, זה רק ישפר את היחסים ביניכן. אם את היית עוברת תאונה אני בטוחה שהיית זוכה להתחשבות מצידה. זהו בערך, אם יש עוד איזה פרט ששכחת את מוזמנת להוסיף

 

[umbrella1]

פעם הפנו אותי מהבצפר לפסיכולוג.

אבל אמא שלי לא היתה מוכנה לקחת אותי. אז לאן אני אמורה לפנות?

 

[W e n d u s h]

תשאלי את היועצת

אולי היא יכולה להפנות אותך לפסיכולוגים שהם לא דרך קופת חולים, אבל אני לא בדיוק יודעת. איפה את גרה? יש ערים שיש בהן בתי קפה שנקראים "הפוך על הפוך" ששם את יכולה לבוא ולדבר ולשפוך הכל ויהיה מי שיקשיב לך.. אם בא לך, דברי איתי במסרים