לא יודעת אם שייכת לכאן
שבוע 23, הריון ראשון, תאומות אחרי IVF.
כבר עשיתי ניפט ושקיפות וסקירה מוקדמת ומי שפיר, והכל היה תקין. אמנם לעוברית אחת היתה חסרה כליה, אבל חזרו על זה שזה ממצא בודד וכל התוצאות היו תקינות.
אתמול בבדיקה שגרתית ראו רק דופק אחד ב- US.
לא מפסיקים לבכות מאז. אמנם נשארה עוד אחת, גדלה בסדר, יש לה דופק, זזה יפה (בלילה הרגשנו שנינו בעיטות מאד ברורות) וההריון בסך הכל תקין, אבל זה כנראה האובדן הכי גדול שאי פעם חוויתי. האיש ואני משכנעים את עצמנו שלא יכולנו לעשות שום דבר, שזה לא תלוי בנו, שלא התרשלנו בדרך להיות הורים טובים, שהיא פשוט לא היתה בסדר ולכן נלקחה מאיתנו. אבל בתוך תוכנו כל אחד מאיתנו אוכל את עצמו מבפנים.
איך נפרדים ממישהי שלא הכרתי? איך ממשיכים הלאה כשהיא עדיין בתוכי (קטנה מאד, אמרו שתקטן עם התקדמות ההריון ובטח יצאו שאריות בלידה)?
איך ממשיכים מכאן? זה נהיה קל יותר באיזשהו שלב? הבוקר קמתי וחשבתי איך לספר לסבתא שלי בטלפון ובכיתי רבע שעה רצוף...
שבוע 23, הריון ראשון, תאומות אחרי IVF.
כבר עשיתי ניפט ושקיפות וסקירה מוקדמת ומי שפיר, והכל היה תקין. אמנם לעוברית אחת היתה חסרה כליה, אבל חזרו על זה שזה ממצא בודד וכל התוצאות היו תקינות.
אתמול בבדיקה שגרתית ראו רק דופק אחד ב- US.
לא מפסיקים לבכות מאז. אמנם נשארה עוד אחת, גדלה בסדר, יש לה דופק, זזה יפה (בלילה הרגשנו שנינו בעיטות מאד ברורות) וההריון בסך הכל תקין, אבל זה כנראה האובדן הכי גדול שאי פעם חוויתי. האיש ואני משכנעים את עצמנו שלא יכולנו לעשות שום דבר, שזה לא תלוי בנו, שלא התרשלנו בדרך להיות הורים טובים, שהיא פשוט לא היתה בסדר ולכן נלקחה מאיתנו. אבל בתוך תוכנו כל אחד מאיתנו אוכל את עצמו מבפנים.
איך נפרדים ממישהי שלא הכרתי? איך ממשיכים הלאה כשהיא עדיין בתוכי (קטנה מאד, אמרו שתקטן עם התקדמות ההריון ובטח יצאו שאריות בלידה)?
איך ממשיכים מכאן? זה נהיה קל יותר באיזשהו שלב? הבוקר קמתי וחשבתי איך לספר לסבתא שלי בטלפון ובכיתי רבע שעה רצוף...
