לא יודעת אפילו למי להפנות את השאלה
הבן שלי עוד שבוע בן חצי שנה, תינוק מפותח מאוד, עושה כל מה ש"צריך" לעשות בגילו ובכלל תינוק פעלתן ומקסים. משבועיים אחרי הלידה ועד היום עוד סובל מגזים וכאבי בטן לפני יציאה (הוא יונק). כנראה שהוא התרגל לכך איכשהו, אבל אני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שהוא לא עשה קקי שלא עלי או בהחזקת יד שלי. כלומר, כל פעם שהוא צריך לעשות הוא מתבכיין ומתפתל ובסוף אני נכנעת ומרימה אותו ורוב הפעמים הוא מיד יעשה. גם בלילה הוא מתעורר מכאבי בטן ולא עושה עד שאני מרימה אותו. לפעמים אני אפילו לא יודעת שהוא צריך ואיך שאני מרימה אותו הוא עושה. אני לא ממש יודעת מה לעשות. מפריעים לי שני דברים. מפריע לי לחשוב שהוא מחכה ולא עושה עד שאני מרימה אותו ועד אז סובל, הרי לפעמים לוקח לי זמן לזהות את הצורך. ומפריעה לי התלות שלו בי לצורך זה, אני לא בטוחה שזה "בריא". האם צריך לעשות משהו? ומה אפשר לעשות על מנת לנתק את הקשר ביני לבין יציאה בלי לגרום לו לטראומות?
הבן שלי עוד שבוע בן חצי שנה, תינוק מפותח מאוד, עושה כל מה ש"צריך" לעשות בגילו ובכלל תינוק פעלתן ומקסים. משבועיים אחרי הלידה ועד היום עוד סובל מגזים וכאבי בטן לפני יציאה (הוא יונק). כנראה שהוא התרגל לכך איכשהו, אבל אני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שהוא לא עשה קקי שלא עלי או בהחזקת יד שלי. כלומר, כל פעם שהוא צריך לעשות הוא מתבכיין ומתפתל ובסוף אני נכנעת ומרימה אותו ורוב הפעמים הוא מיד יעשה. גם בלילה הוא מתעורר מכאבי בטן ולא עושה עד שאני מרימה אותו. לפעמים אני אפילו לא יודעת שהוא צריך ואיך שאני מרימה אותו הוא עושה. אני לא ממש יודעת מה לעשות. מפריעים לי שני דברים. מפריע לי לחשוב שהוא מחכה ולא עושה עד שאני מרימה אותו ועד אז סובל, הרי לפעמים לוקח לי זמן לזהות את הצורך. ומפריעה לי התלות שלו בי לצורך זה, אני לא בטוחה שזה "בריא". האם צריך לעשות משהו? ומה אפשר לעשות על מנת לנתק את הקשר ביני לבין יציאה בלי לגרום לו לטראומות?