לא יודעת האם אני עושה טוב או מזיקה

[avikams]

לא יודעת האם אני עושה טוב או מזיקה

כבר כתבתי בעבר על עבודתי עם ילד מסויים בעל סיפור מאד קשה. וקיבלתי קצת תמיכה. אני זקוקה לעצה. אני מורה ועובדת עם ילד בכיתתי עם הרבה אהבה וחום וניקשרתי אליו ממש כמו שהוא נקשר אליי. בכיתה יש עוד 9 ילדים עם בעיות קשות גם כן. נראה לי שאיבדתי קצת את הגבולות ומה שאני עושה איתו אני לא עושה למען אף אחד מן הילדים. אני חשובת עליו חלק גדול מהיום וחושבת איך לעזור לו ואיך להקל עליו ואיך לגרום לכך שהוא יעבור את היום שלו בלי פיצוצים וזה דורש ממני הרבה אנרגיה, כי הילד לא יציב וכל מלה קטנה שלא במקום כלפיו גורמת לו כבר להיכנס למצב נפשי קשה. קשה לי עם כך שאני לא מפסיקה לחשוב עליו. בשבוע בהא יוצאים לחופש הגדול ואני חשבתי לקחת אותו מדי פעם לעשות כייף בגלל שבבית הוא לא ממש מקבל את הדברים האלו. מהסביבה אני נתקלת בתגובות קשות, שאני חוצה את גבולות תפקידי ושאני לא אוכל לשנות את העולם ושאני באה לעזור לו ממקום של מעורבות רגשית גדולה מדי וזה יזיק בסוף לשנינו. אני ממש מתלבטת לגבי החופש הגדול, במיוחד לאחר שכבר היבטחתי לו שאקח אותו. אני זקוקה לעצה אובייקטיבית ולשיקוף מצבי. תודה וזה ממש דחוף לי כי אני כבר משתגעת מכל הסיפור הזה.

 

[sholy]

הבטחה צריך לקיים

גבולות הן דבר שאנחנו קובעים החברה רואה בעין שונה אנשים שמשקיעים ונותנים מעצמם... לאנשים אחרים בפרט אם את מורה... אני חושבת שאת צריכה לבדוק עם עצמך האם לדעתך את עושה יותר מהנדרש ... לילד שלא מקבל מהסביבה הרגילה שלו מספיק מגיע אדם בוגר ומראה לו חום ואהבה ,לילד זה דבר עצום לטווח ארוך הוא יזכור זאת רק לטובה... רק בידקי אלו מילים יכולות להכניס אותו ללחץ והימנעי מהם עשי מה שטוב בעינייך...והלוואי וירבו כמוך

 

[סהר-תמיכה]

יש כמה דברים

למשל לא ברור לי מה הציפיות ממך במסגרת שבה את עובדת: האם מותר לך לעשות את זה? אם כן והבטחת, הרי שנראה לי שלחזור בך יפגע בו מאוד ויערער את האמון שלו בבני אדם, שכנראה כבר מעורער. אני רק יכולה להגיד לך שלפי מה שנראה, את עושה עבורו משהו חשוב ביותר, שאולי יתווה את המשך מהלך חייו. לפעמים די באדם אחד שהיה טוב אליו בתקופות הקריטיות של ההתפתחות, כדי שהוא יבחר בנתיב חיים שיוציא אותו ממעגל שלילי שבו הוא היה נשאר לכוד אחרת.

 

[יולי_ה]

עוד נקודות למחשבה

ההתלבטויות שאת מעלה מביאות אותי למחשבה שמסגרת הקשר בינך לבין התלמיד לא הוגדרה מראש אלא התפתחה עם הזמן, והכוח המניע אותך הוא מאד רגשי. זה נראה לי ממש בסדר גמור, כל זמן שהדברים ברורים ומוגדרים, גם לך וגם לילד, ויש מאחוריהם גם רציונל חינוכי-טיפולי-תמיכתי. וכאן הנקודות למחשבה: האם זה כך? מה הציפיות של הילד ממך? הפנטזיות שלו לגבי הקשר המיוחד ביניכם? האם הוא רואה בך תחליף אם, או מורה אכפתית? איך מבינים את זה שאר 9 הילדים ומה זה עושה להם? ומה לגביך? על מה זה יושב? במה זה נוגע? כל מיני שאלות כאלה שבעיני מאד חשוב שהתשובות להן תהיינה ברורות גם לך וגם לילד. דווקא ילד כל-כך זקוק כמוהו עלול לפתח ציפיות בלתי ניתנות למימוש, ואז האכזבה שלו תהיה גדולה הרבה יותר. ובקשר לחופש, אני מצטרפת לדעה שאם הבטחת - זה קדוש. אז שיהיה חופש משגע וכייפי יולי

 

[רחל-נשמה]

אני גאה בך הלוואי ותשכפלי עצמך

את ביקשת עיצה אוביקטיבית, ואני לא אוביקטיבית, כי אני הייתי בצד של הילד. אני חויתי לקבל מאנשים שונים, עד היום מעבר לתפקידם המקצועי, גם חום ואהבה, ותמיכה ביחוד בשנים האחרונות, וכן היתה מעורבות רגשית מצידם, למרות האיסור, אבל אם כולם בשנים האחרונות בחיי, היו מקפידים על גבולות , ושומרים על איסורים, ולא מראים לי את מה שהראו בדרכם, שיש גם טוב בחיים....היום אני מניחה שכבר לא הייתי פה כדי לכתוב. אני לא יכולה לבטא את זה בהודעת פורום....אבל היום מצאתי עצמי מתקשרת..למישהו שלא ראיתי שנתיים כמעט....והיתה אדם כמוך....המזכירה ענתה....ואני יודעת שהיא היתה רוצה לדעת מה קורה איתי היום.....אני רק השארתי הודעה שהתקשרתי לאמר שאני אוהבת אותה ומתגעגעת....אני מניחה שאולי לא נפגש או נדבר יותר לעולם...אבל היא לימדה אותי ...בהתחלה דרך אפילו קשר של תלות רגשית מכוונת מצידה....שיש אהבה בעולם, אהבה שלא ראיתי בבית.

 

[סהר-דר]

קשה לי עם כך שאני לא מפסיקה לחשוב

שלום לך, המשפט הזה שלך משך את תשומת לבי. אני שומעת מדבריך שהדברים שנאמרים לך מאנשים בסביבתך לא מדברים אליך, אבל העובדה שקשה לך עם המחשבות הבלתי פוסקות על הילד רומזת לכך שיש משהו שצריך לברר אותו, כדי שהקשר ישרת אך ורק את צורכי הילד ולא את הצרכים הרגשיים שלך, שהם לגמרי טבעיים ולגיטימיים, אבל כדאי שתהיי מודעת אליהם ולא תערבבי אותם עם צורכי הילד. שיחה או שיחות עם איש מקצוע, פסיכולוג, יכולות מאוד לסייע לך לגבי המשך הקשר עם הילד בשנה הבאה. לגבי החופש הקרוב, אני מסכימה לגמרי עם כל מי שכתב שיש לקיים את ההבטחה לילד. אולי כדאי שתשקלי את המינון הרצוי, כך שהילד לא יתאכזב, ושאת תרגישי בסדר עם עצמך בנושא. מה דעתך?