לא יודעת....הרבה
היום קראתי סיפור על מישהי שנאנסה. מה הסטטיסטיקה?...אחת מכל שלוש?...כיסיתי את הסטטיסיטיקה. הקפתי את עצמי בנאנסות. ---לא במודע--- והסיפור שלה, החזיר את הסיפור של כל אחת ואחת מהן, את הדמעות, את הידיעות בעיתון, את הסטיקרים: "את לא לבד", את תחושת הגועל, החוסר אונים, חוסר אונים מזעזע. את הידיעה הנוראית שמחלחלת לי לתוך המוח, שאין שם אף אחד שיעזור, מי יכול לעזור? ========= אני: אני לא יודעת לשפוט אופי. היא: למה, לפעמים דווקא הולך לך. אני: ומה עם כל הפעמים שלא הולך לי? (כשהשתחררתי חשבתי שלעולם לא אגיד את המשפט "עד מתי?") היא: לא יודעת, מה את רוצה?, להפסיק? אני: לא...פשוט רוצה להפסיק להיפגע...זה יותר מידי? כן...זה יותר מידי. זה הכל. ======= כבר שלושה חודשים שאני בבית, מחזקת קשרים עם אמא, פחות עם אבא (כי זה אבא) ועם הזמן אני מגלה דברים שלא רציתי לדעת, על עצמי. כמה מזעזעת הייתי כל התקופה הזאת...כמה פגעתי. וקשה לשמוע את זה. לדעת שכבר מגיל 3 אבא שלך בכה בגללך. יש יותר גרוע מזה? איזה מן בנאדם אני? זה אומר עלי משהו? בגלל זה אני והוא ככה? הרבה שאלות - פחות מידי תשובות זהו.
היום קראתי סיפור על מישהי שנאנסה. מה הסטטיסטיקה?...אחת מכל שלוש?...כיסיתי את הסטטיסיטיקה. הקפתי את עצמי בנאנסות. ---לא במודע--- והסיפור שלה, החזיר את הסיפור של כל אחת ואחת מהן, את הדמעות, את הידיעות בעיתון, את הסטיקרים: "את לא לבד", את תחושת הגועל, החוסר אונים, חוסר אונים מזעזע. את הידיעה הנוראית שמחלחלת לי לתוך המוח, שאין שם אף אחד שיעזור, מי יכול לעזור? ========= אני: אני לא יודעת לשפוט אופי. היא: למה, לפעמים דווקא הולך לך. אני: ומה עם כל הפעמים שלא הולך לי? (כשהשתחררתי חשבתי שלעולם לא אגיד את המשפט "עד מתי?") היא: לא יודעת, מה את רוצה?, להפסיק? אני: לא...פשוט רוצה להפסיק להיפגע...זה יותר מידי? כן...זה יותר מידי. זה הכל. ======= כבר שלושה חודשים שאני בבית, מחזקת קשרים עם אמא, פחות עם אבא (כי זה אבא) ועם הזמן אני מגלה דברים שלא רציתי לדעת, על עצמי. כמה מזעזעת הייתי כל התקופה הזאת...כמה פגעתי. וקשה לשמוע את זה. לדעת שכבר מגיל 3 אבא שלך בכה בגללך. יש יותר גרוע מזה? איזה מן בנאדם אני? זה אומר עלי משהו? בגלל זה אני והוא ככה? הרבה שאלות - פחות מידי תשובות זהו.