ממעמקי ליבי
New member
לא יודעת להתמודד
סוף סוף אחרי שנים רבות, הבנתי מי אני. ולמרבה הפלא זה לא מביא לי הרגשת רגיעה מסוימת אלא להיפך, איך מתמודדים עם זה? עם הידיעה שזה לא מעניין אותי יותר מדי, או בכלל לא, אני לא מחפשת את זה שאני שונה מרוב החברה שלי. רוב חיי ניסיתי להיות חלק מהחברה לאחר שנואשתי הבנתי שאני מיוחדת והצלחתי להנות מזה אפילו, אבל זה, זה ממש מפריד, זה תהום. נתקלתי בכינויים כגון: את בטח לסבית ואחרי שהיה לי חבר, הם הפסיקו, והיו שקראו לי פריג'ידית.. וזה למען האמת די מעליב. אני בחורה צעירה, אני יוצאת ומבלה אבל בסוף היום, אין לי חבר כי בנים לא מצליחים להגיע לשורש העניין, וזה מפריע, הלעולם אשאר לבד בגלל זה? והאם זה בסדר או נורמלי? אני מפוחדת...
סוף סוף אחרי שנים רבות, הבנתי מי אני. ולמרבה הפלא זה לא מביא לי הרגשת רגיעה מסוימת אלא להיפך, איך מתמודדים עם זה? עם הידיעה שזה לא מעניין אותי יותר מדי, או בכלל לא, אני לא מחפשת את זה שאני שונה מרוב החברה שלי. רוב חיי ניסיתי להיות חלק מהחברה לאחר שנואשתי הבנתי שאני מיוחדת והצלחתי להנות מזה אפילו, אבל זה, זה ממש מפריד, זה תהום. נתקלתי בכינויים כגון: את בטח לסבית ואחרי שהיה לי חבר, הם הפסיקו, והיו שקראו לי פריג'ידית.. וזה למען האמת די מעליב. אני בחורה צעירה, אני יוצאת ומבלה אבל בסוף היום, אין לי חבר כי בנים לא מצליחים להגיע לשורש העניין, וזה מפריע, הלעולם אשאר לבד בגלל זה? והאם זה בסדר או נורמלי? אני מפוחדת...