לא יודעת למה אני כותבת כאן ולא

[diet מים]

לא יודעת למה אני כותבת כאן ולא

בפורום של הפרעות אכילה אולי כי אני מרגישה לא כל כך שייכת לשם אולי כי אני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ בבית אני פשוט לא יודעת!!!! אני בת 25 סובלת סבלתי מבולמיה 14 שנה היתה לי הפסקה של כמה חודשים ונפלתי חזק למלכודת האנורקסיה לא יודעת אייך ולא יודעת למה!!! מרגישה שכל עולמי חרב עוד 3 שבועות מתחילה ללמוד לתואר- המלחמות בבית גומרות אותי אין לי על מי לסמוך יותר, לא על אמא, לא על המטפלים, לא על המשקל על האוכל אני בקושי מסתכלת נמצאת במלחמה אין סופית בטחנות רוח ישנות ואני מפסידה נגמרת כולם יודעים וכולם כמו שלושת הקופים ואני בניהם. עייפתי מהמשחקים נשחקתי והרמתי ידיים וכמו הרופא הידוע לשימצה שהודיע לי חד משמעית לפני כשנה וחצי שאני חולה כרונית ולא הסכמתי איתו הגעתי היום למסקנה שדי עם השקרים כנראה שהוא צודק!!!! אין כוח יותר אין סיבה להאבק הערות העוקצניות של אמא שלי רק גומרות אותי יותר ומדרבנות אותי יותר לכיוון האחר.......... סליחה...

 

[אופירA]

הערות עוקצניות מחריבות גם את נשמתי

אינני מכירה אותך. אולי תספרי כיצד התמודדת עם הבולמיה, ומה גרם להפסקה שלאחריה התחילה האנורקסיה. את לא יכולה לבד, את צריכה עזרה. וגם הבנת זאת בעצמך. נכון שאלו שיעזרו לך הם גם רופאים ידועים לשמצה וכו', אבל כיוון שאין אלטרנטיבה, צריך להיעזר במה שיש להם לתת (ולקלל אותם מאחורי הגב על הגועליזם המצורף לעזרה). מרפאה להפרעות אכילה צריכה להיות הכתובת שלך, ועליך לתת מעצמך את כל שביכולתך. בגילך את יודעת שאין הרבה אנשים שתוכלי לסמוך על משענתם, ועלייך ללמוד מהר ככל האפשר לבנות משענת מוצקה בתוכך, על ידי שימוש ככל האפשר בעזרה שניתנת לך ע"י הגורמים המקצועיים. וכן, אל תשלי את עצמך - זו מחלה קשה מנשוא, שקשה מאד לצאת ממנה, אבל אפשר. מאד רצוי שתצאי מהבית, אם זה אפשרי. אינך מסוגלת להתמודד עם הערות עוקצניות, ואת זקוקה להרבה מאד חיבה ופירגון מכל עבר. (מעונות באוניברסיטה? שותפות עם 6 בנות בדירה?) הדרך ארוכה היא וקשה. שימי דגל אל נגד עינייך: רפואת הנפש בסדר עדיפות ראשון! (ואם לצורך זה התואר יידחה בשנה - לא נורא, אע"פ שבעיקרון לא רצוי להפסיק פעילות סדירה, משום שזה עלול להביא לשקיעה). את צריכה ללמוד לסמוך על מי שיכול לעזור לך. ללמוד לסמוך על מי שמשדר לך שאת יקרה וחשובה ואהובה, וצריכה עזרה! ללמוד לסמוך על אנשים כאלה, לאחר שבדקת היטב שאין מדובר במצגי שווא המנצלים את חולשותייך... למדי לסמוך על האחד והיחיד שאוהב אותך באמת - את עצמך. למדי לעשות זאת, לאהוב את עצמך ולהיות מסוגלת לסמוך על עצמך, על הקולות הקטנים שבבטן. כל האחרים יהיו רק כלים יעילים לשימושייך, אל תפתחי בהם ציפיות למושלמות, אלא קחי מהם כל מה שניתן לטובתך. הרבה כוח!

 

[diet מים]

...

אני בטיפול כבר כל כך הרבה שנים מתוכם 3 שנים במרפאה להפרעות אכילה במרכז, בחודשים האחרונים העסקתי כנראה את עצמי שעות מרובות מחוץ לבית, לימודים והאוכל לא היה המרכז והנה 30 לאוקטובר קרב המתח עולה וכנראה שזה מה שעושה את ההבדל אבל לא רק...חסר לי ה"חבר הכי טוב" שלי שמבין אותי שקשה לי,שמבין אותי שמפחיד אותי,שאני לבד הוא איתי,שאין לי עם מי לדבר אז יש את מי לשתף,הוא לא כועס שאני עושה "שטויות-הוא נותן לי יד הולך איתי לכל מקום לא משאיר אותי לבד! שלא תבינו אותי לא נכון אמא שלי היא התומכת מספר אחת שלי בלעדיה לא הייתי פה היום!אבל הגעתי לשלב בחיים שלי שאני לא מסוגלת להכיל אותה בתוכי יותר צריכה את הספייס שלי צריכה את הלבד צריכה עצמאות צריכה משהו שהיא עוצרת ולא יודעת בדיוק אייך להגדיר את זה היא אוהבת ותעשה הכל בשבלי! את הטיפול שאני מקבלת אני בעצם לא מסוגלת יותר לקבל כלומר-אני לא סומכת על המטפלת על הדיטאנית ועל מנהלת המרפאה לא סומכת על אף אחד למרות שאני יודעת שהן יעשו הכל אבל הכל בשבילי (לא יודעת למה אבל אני יודעת שיכלית שהן יהפכו עולמות בשבילי והן עשו זאת ולא לכל אחת הן עשו זאת אבל הלב,הלב אומר אחרת...)מרגישה שאני עוצרת את כל העולם מותחת קו אחד ארוך ולא נותנת לאף אחד להתקרב נכנסת לתוך בועה רואה הכל לא מוכנה להקשיב ולא מוכנה לדבר שונאת את כולם ובמיוחד את עצמי!!! שבוע שעבר נשקלתי אצל הדיטאנית עם הגב למשקל וברגע שיצאתי כל מה שיכולתי לחשוב עליו שעם המשקל הזה אני לא יכולה להשאר ואני חייבת לרדת ואני אפילו לא יודעת כמה אני שוקלת אז מה אני עושה כמו ילדה "טובה של אנוקסיה"?כמו שכתוב בספרים אחד לאחד ועם כל יום שעובר ואני עומדת דבקה במטרה אני מזינה את עצמי בהרגשה טובה (שהורסת אותי)אבל טובה אז איפה זה שם אותי?אפילו על עצמי אני לא יכולה לסמוך על ההיגיון הפשוט אני לא יכולה לסמוך כי הוא פשוט עף דרך החלון... אני יודעת שאני חייבת לעוף מהבית אבל דחוף בזה אין שום ספק אבל מעונות זה ממש לא בא בחשבון כי אין אפשרות כי זה קרוב לבית ושותפות עם התקפי הזעם שיש לי עכשיו גם לזה אין לי כוח היחידה שעוד מסוגלת לסבול אותי זו אמא שלי...מרגישה שאני הולכת לאיבודעל שליטה אני לא מדברת כי אותה איבדתי מזמן!לפעמים בא לי שיבואו מהמרפאה ויגדו לי מה לעשות שוב ואני כמו ילדה קטנה אבעט לכל עבר אבל לא אצטרך להתמודד יותר...איזו צביעות איזו פחדנות מצידי......................

 

[אופירA]

השכל הוא ידידך הטוב ביותר

לפי דברייך המרתקים, אני קולטת מאד את המאבק בין המודעות והשכל, לבין כוחות הרגש והחשיבה המעוותת של המחלה. מודעותך ושכלך הם ידידייך. פתחי אותם ושמעי להם. הרימי ידיים, היי חסרת אונים. מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו. כוחותייך מתנגדים בעוצמה לכל מה ששכלך אומר. הרפי את ההתנהגדות ולמדי שאת חסרת אונים. שכוחותייך אלו יובילו אותך למקומות מרים שאת כבר חווה אותם... שכלך אומר לך שמנהלת המרפאה, הדיאטנית והמטפלת יעשו הכל בשבילך - אל תתעסקי בשאלה למה. הכריחי את עצמך לומר להם כל מה שבליבך. שתפי אותם בכל מה שאת אומרת פה. ותרי. הילחמי במעצור וותרי לדחף שהוא מפעיל עליך. שכלך יודע שאמך מכילה אותך ונותנת לך מקום - קחי אותו ועשי בו שימוש. אל תרשי לעצמך לצאת מהבית טרם שהגעת למודעות מספקת של לקיחת אחריות מכסימלית על מצבך. כל עוד את במצב בריחה מהמציאות, עדיף לך שאמך תפקח על נוכחותך ותגביל את ההרסנות של התכנסותך בבועה. היוועצי בגורמים המקצועיים במרפאה לגבי שיטת קבוצות 12 הצעדים. נראה לי שלטיפוס שלך הן עשויות להתאים, אף כי הן מסוכנות לכשעצמן. אולי קבוצה עם פיקוח מרפאתי.

 

[sunny lady]

יקירה ../images/Emo24.gif

את העצות שכל חולה מקבלת את ודאי כבר מכירה בעל פה, אבל אני רוצה להתייחס למשהו אחר: כשקראתי את ההודעה שלך, כמות האנרגיה והעוצמה שעברה אלי מהמלים שלך הייתה אדירה, אבל עדינה. כל כך הרבה כוח ואהבה יש בך, כל כך הרבה נחישות ואומץ. כל כך הרבה רצון לחיות וכזו ידיעה פנימית של מי את באמת, של הייעוד האמיתי שלך ושל הסיבה שבגללה את כאן. גם אם הבלבול מצליח לעתים לשכנע אחרת, עמוק בתוכך גרעין האמת בוהק ואת לא יכולה להתעלם ממנו. זה מה שמחזיק אותך כל הזמן הזה עם הראש מעל המים. גם כשנדמה שאין כוח יותר, שאת לא יכולה יותר להאבק, הגרעין הפנימי הזה גורם לך לצוף. הוא זורח והוא יפיפה. באמת - תאמיני לי. עכשיו את רק צריכה להתחיל להעריך את עצמך על הכוחות האלה, על הידיעה הפנימית הזו, על היופי של הנשמה שלך, שלמרות הקולות המתנגדים, את מכירה אותה ואת מעריכה אותה. את רק צריכה להשתמש בכוח שלך בעדך, ולא נגדך.