לא יודעת למי, פשוט מכתב
כמה פעמים ניסיתי, אני תמיד מנסה. מנסה יותר מדיי, רק רוצה לחיות. רק רוצה לחייך. אני בסה"כ מבקשת להיות מאושרת- לא ביקשתי הרבה. שנתיים עברו עליי ללא חיוך, ללא ניצוץ של אושר בעיינים. רק בכאב. סחבתי כך שנתיים, שהיו התקופה הכי קשה בחיי. איבדתי הכל... החברה הכי טובה שלי התאבדה, אמא שלי הפנתה לי את גבה, איבדתי את אבא, איבדתי את האגו שלי- והכי גרוע.. איבדתי את המפלט שלי. איבדתי את הצחוק שלי... ואיתו גם האושר סירב להתדפק על דלת חיי. אז הנחתי לעצמי, ונתתי לגוף שלי לנוח מהמירוצים האלה אני נגד עצמי... נתתי לעצמי חופש, וכשסוף סוף התגברתי והבנתי שהתקופה הזאת היתה הכרחית בשבילי, על מנת להבין שלא הכל בא על מגש של כסף... כי תמיד, לאורך כל החיים שלי השגתי הכל ללא מאמץ... אז התקופה הזאת לימדה אותי להתאמץ... ולמדתי, ועוד איך למדתי. אז איפשהו היה לי עוד כוח, ואני חשבתי שכוחותיי אפסו. וחזרתי להאמין באנשים. וחזרתי לאהוב בני אדם. והתאוששתי. ופסקתי מלשבת שעות ולבהות בתקרה. אבל שוב משהו מציק לי. אני מאוהבת, עד עמקי נשמתי. אני מוכנה לעשות הכל בשביל האהבה שלי, ואני יודעת שגם הוא אוהב אותי. ואני אלחם עליו, ולא מעניין אותי איך אצטייר בעייני כולם, שיגידו שאני כלבה, שיגידו שאני שרמוטה, שיגידו... אני רוצה לאהוב אותו. ולא להתחבא. אני רוצה לאהוב אותו ושהוא יאהב אותי, ולצעוק את זה לכולם, למרות מה שכולם חושבים. שאני זבל. כי פגעתי בחברה הכי טובה שלי. נמאס לי כבר מהמשחקים האלה. נמאס לי כבר לבכות בגלל אנשים. נמאס לי לחיות למען אחרים ולא למעני. אני רוצה לחיות למען האושר שלי.. למען החיים שלי. רוצה לחיות רוצה להנות רוצה ולא רוצה... אני.
כמה פעמים ניסיתי, אני תמיד מנסה. מנסה יותר מדיי, רק רוצה לחיות. רק רוצה לחייך. אני בסה"כ מבקשת להיות מאושרת- לא ביקשתי הרבה. שנתיים עברו עליי ללא חיוך, ללא ניצוץ של אושר בעיינים. רק בכאב. סחבתי כך שנתיים, שהיו התקופה הכי קשה בחיי. איבדתי הכל... החברה הכי טובה שלי התאבדה, אמא שלי הפנתה לי את גבה, איבדתי את אבא, איבדתי את האגו שלי- והכי גרוע.. איבדתי את המפלט שלי. איבדתי את הצחוק שלי... ואיתו גם האושר סירב להתדפק על דלת חיי. אז הנחתי לעצמי, ונתתי לגוף שלי לנוח מהמירוצים האלה אני נגד עצמי... נתתי לעצמי חופש, וכשסוף סוף התגברתי והבנתי שהתקופה הזאת היתה הכרחית בשבילי, על מנת להבין שלא הכל בא על מגש של כסף... כי תמיד, לאורך כל החיים שלי השגתי הכל ללא מאמץ... אז התקופה הזאת לימדה אותי להתאמץ... ולמדתי, ועוד איך למדתי. אז איפשהו היה לי עוד כוח, ואני חשבתי שכוחותיי אפסו. וחזרתי להאמין באנשים. וחזרתי לאהוב בני אדם. והתאוששתי. ופסקתי מלשבת שעות ולבהות בתקרה. אבל שוב משהו מציק לי. אני מאוהבת, עד עמקי נשמתי. אני מוכנה לעשות הכל בשביל האהבה שלי, ואני יודעת שגם הוא אוהב אותי. ואני אלחם עליו, ולא מעניין אותי איך אצטייר בעייני כולם, שיגידו שאני כלבה, שיגידו שאני שרמוטה, שיגידו... אני רוצה לאהוב אותו. ולא להתחבא. אני רוצה לאהוב אותו ושהוא יאהב אותי, ולצעוק את זה לכולם, למרות מה שכולם חושבים. שאני זבל. כי פגעתי בחברה הכי טובה שלי. נמאס לי כבר מהמשחקים האלה. נמאס לי כבר לבכות בגלל אנשים. נמאס לי לחיות למען אחרים ולא למעני. אני רוצה לחיות למען האושר שלי.. למען החיים שלי. רוצה לחיות רוצה להנות רוצה ולא רוצה... אני.
