לא יודעת מאיפה להתחיל אפילו

[פיונת כבר לא מכשפונת]

לא יודעת מאיפה להתחיל אפילו

הילדה חווה ממש אפיזודה של OCD רחיצת ידייים כפיתית,פחד מזיהום, פחד שהעיניים יפלו, גרד בידיים, סידור המיטה כל הצעצועים בסדר מסוים, ריצה לשירותים מיליון פעם, ניגוב חמש מאות פעם, ציחצוח שיניים של עשר דקות כל שתי שיניים לחוד. תגידו לי איך עוברים את התקופה הזאת בכלל? ברור שקרה משהו- לא ברור מה, הייתה חקירת ילדים, יש טיפול- לא נמצא כלום עדיין.

 

[גן חיות]

את פונה לכל מי שיכול לתמוך בך

את פונה לכל מי שיכול לתמוך בך(כמו בפורום הזה, חברים או קרובים שאת סומכת עליהם, מרכז סיוע, ארגון אל"י, יואצת או פסיכולוגית בית ספר אם את סומכת עליהם....... את גם מחפשת מידע בכל המקומות הנ"ל ובעוד מקומות אם יש. ואת זוכרת כל הזמן שאת האמא וצריכה להיות חזקה בשבילה. ואת זוכרת שאת עושה הכי טוב שאפשר בשבילה ומתפללת בשבילה ומשוכנעת שבסוף, יהיה טוב, כי את שם לעזור. ואת אומרת לעצמך שאסור לך להתמוטט, כי הילדה זקוקה לך, ואת יודעת שתעברי את הכל בשבילה. ואני מאחלת לך המון כח וסבלנות ורוגע בשביל שתיכן. ומאחלת שכמה שיותר מהר הילדה תוציא את הדברים החוצה. וגם אז יהיה קשה מאד שוב, אבל אז יתחיל שינוי לטובה. חיזקי ואימצי. אנחנו כאן בשבילך .

 

[פיונת כבר לא מכשפונת]

תודה על התגובה המהירה, באמת תודה

התעמתנו עם האיש, אמר שהוא מרגיש קורבן בעצמו, הכחיש הכל, התיק נסגר מחוסר ראיות. בסך הכל בת שבע. איך זה יכול להיות שהתגובות שלה כל כך קשות מול פגיעה שהמשטרה טוענת שלא הייתה מינית? האם באמת החוויה הסוביקטיבית כל כך מועצמת גם בחציית גבולות ושימוש בכח ללא מין?אושהאם הם לא עלו על המנייאק עד הסוף?

 

[גן חיות]

מה שחשוב

מה שחשוב, לדעתי, זה לא האם הטראומה היא מסוג זה או אחר, אלא העובדה שהילדה חוותה טראומה, כנראה נורא ואיום, לפחות מבחינת תחושתה. חשוב שהיא בטיפול. מרגיז שהפוגע מכחיש ויוצא חופשי בגלל חוקי הראיות הפליליות. מרגיז מאד. אבל מה שחשוב כרגע, זה לעזור לילדה. אני מרשה לעצמי להגיד דבר כזה, כאילו לא משנה מה באמת קרה, כי אני מדברת מעמדה של אמא שלעולם לא תדע מה בדיוק קרה. אבל בכל פעם שבתי חוזרת להתנהגויות מסויימות אני יודעת שהגיע הזמן לרוץ חזרה לטיפול.(לא להבהל - לא אצל כולם התהליך זהה, אצלינו יש סיבוכים נוספים). בכל המקרים, המטפלים הבהירו לי שחשוב לטפל בילדה ולעזור לה להתגבר על הטראומה ולחיות חיים נורמלים. אין טעם להלחיץ אותה ולגרום לטראומה נוספת רק כדי שיהיה מידע. כם כולם אומרים שהעיקר זה לטפל ולעזור לה להתגבר. כן, זה משגע אותי. אבל יותר ויותר אני משתכנעת שמה שחשוב זה הידעיה שעזרתי לה ואני תמיד שם בשבילה ואדאג תמיד לטיפול שהיא צריכה. להתמוטט זה רק אחרי שהיא בסדר. וכן, כל האפשרויות שציינת יכולות להיות נכונות. לכן חבל לבזבז אנרגיה על ניחושים ולשגע את עצמכם. תשמרו את האנרגיות למה שחשוב - טיפול והגנה לילדה.

 

[0 אור 0]

תמשיכו להיות עם היד על הדופק

זה שלא הצליחו להוכיח שום דבר לא אומר שלא קרה כלום. בנוסף, הילדה בגיל רגיש מאד, כך שהיא בהחלט יכולה להפגע מאד כפי שנפגעה גם מהתנהגות שבעיני החוק היא גבולית או אפילו בסדר גמור (למשל מורה שמשפיל מילולית, או אלימות פיזית בלתי פוסקת שמוסווית בצורה שלא ניתנת להוכחה). כמו שכתבו לפני סדר העדיפות שלך היום הוא קודם כל לתמוך בילדה ולהגן עליה. אם את יכולה במקביל גם לארגן "שומרים" שיצפו במי שפגע בה - זה יהיה מצוין: קודם כל הצפיה עצמה נותנת אלמנט של הגנה לילדים, ואם הוא באמת פדופיל, אז אין אצלם מעידות חד פעמיות - רק כשרון רב בלהצליח עשרות שנים להתחמק מהחוק ולצאת עם תיקים סגורים ללא הוכחות, הרשעות על תנאי, ומשפטים שנדחים ונדחים כדי לאפשר לחבר,ה לפעול ללא הפרעה.

 

[לב אם]

לקחת כל רגע בפני עצמו ../images/Emo24.gif

מסכימה ומחזקת עם כל מה שכתבו לך מעלי

. רציתי להוסיף עוד קצת מילים טובות: הילדה היום במצב קשה וברור שעברה משהו - אפילו אם היא לא מראה לך זאת היום, חשוב לה מאד שאת שם בשבילה, זה שאת מאמינה, זה שאת אתה ובשבילה. תמשיכי להיות שם, להיות חזקה, לחבק המון, להשאיר לה פתח לדיבור, או כתיבה או ציור - כל דרך שבה תבחר להתבטא ולשתף. בקשר לטיפול - ממליצה מאד להיעזר בגורמים המקצועיים ובגופי ההתנדבות (עצות טובות יש בלינק של קוי מצוקה, בקישורי הפורום, וגם בסדרת המאמרים שהתחלתי לפרסם פה לגישה נוחה). בקשר לענישה של הפוגע: מאד כואב לדעת שהדברים לא מתקדמים כרגע, אבל מכיוון שאת לא מברזל והיכולת הנפשית שלך היא של אדם ולא של סלע - חשוב מאד שתנסי לטפל בכל דבר בזמנו. סדר העדיפות החשוב לך עכשיו הוא מצד אחד לתמוך בבתך, מצד שני להגן עליה - היא צריכה להיות בטוחה שלא תיפגע שוב. צריך לסייע לה, אם על ידי הרחקה פיזית, אם על ידי מתן כלים וכתובת לקריאה לעזרה - והנחיות ברורות מתי להפעיל זאת. אם הפוגע הוא מישהו שיש לו גישה אליה בבית הספר או במקום שם את לא נמצאת ולא ניתן להרחיקו - חשוב מאד לגייס לעזרתך גורם פנימי שיסייע ליצור סביבה מוגנת לילדה. את מוזמנת להמשיך לעדכן - גם כדי לקבל עצה אם תהיה לנו, ונשמח גם לתת סתם אוזן קשבת או כתף אוהדת.

 

[מממאיה35]

../images/Emo24.gif

קראתי את ההלם והפחד שלך.. קודם כל רוצה להגיד לך שמרגש אותי לקרוא על הרגישות שלך והדאגה שלך לבת שלך. זה לא מובן מאליו

רציתי לשאול, אם אפשר, מדוע את מקשרת באופן ישיר OCD עם תקיפה מינית שהילדה עברה? האם לא ייתכן שזה יהיה לה בלי שהיא תעבור טראומה? מקווה שירגעו קצת הרוחות

 

[פיונת כבר לא מכשפונת]

כי הטראומה אותרה.

כי היא סיפרה על התקיפה כי היא צרחה שכהיא ראתה אותו, בכתה, ממש "נכנסה להיסטריה".

 

[לב אם]

ילדה שמספרת על תקיפה

בגיל הזה זה לא מובן מאליו. את נמצאת עכשיו עמוק בתוך תקופה קשה מאד - אבל רציתי להאיר לך שיש כאן גם צד מאד חיובי: הילדה הוציאה החוצה את נושא התקיפה (בכל המובנים - גם מילולי וגם מנסה לנקות החוצה את הטראומה על ידי תגובות מאד חזקות), יש לה אמא תומכת שמבינה מה קורה לה ומאמינה לה (כפי שאמרו מעלי - זה לא מובן מאליו) והיא מספיק צעירה כדי שתוכלו לטפל ולהתגבר. אני לא צריכה לספר לך בכמה מקרים אנו נתקלים שבהם יש התנהגות טראומטית - אבל אנחנו לא מצליחים לגלות ממה היא נובעת, או בכמה מקרים בהם הילד לא מספר כלום במשך שנים .... תמשיכי בדרכך - ואל תשכחי שאנו כאן בשבילך.