לא יודעת מה לעשות עם זה...

[מורי לנצח]

לא יודעת מה לעשות עם זה...

לפני כמה חודשים הגיע אליינו לקבוצה ילד חדש. בהתחלה הוא היה מקסים התנדב להכל פפש בסדר עם כולם ולא היו איתו בעיות למרות שידענו שמדובר בעלד עם התפרצויות זעם בלתי נשלטות . עם הזמן הכרנו אותו יותר וגילנו שמדובר בילד מתוסבך לאללה . אין לו כלום מבחינה חברתית, הוא לא יודע מזה חברים ובפנימיה הדבר היחדי שהוא הנהיג אי פעם היה חרם על אחד הילדים. בעקבות אותו חרם לקנו אותו לשיחות וגילנו מיהו! וצר לי לשתף מדובר בילד אדיוטי לחלוטין שמסתתר מאחורי חזות בוגרת וכמה מילים גבוהות שהוא יודע . הרושם הראשוני שנוצר ממנו שהוא ילד גדול (הוא גם לא נראה בגילו בכלל) הבעיה היא שככל שעובר הזמן ואני מדברת איתו ,אני פחות ופחות מחבבת אותו או יותר נכון, הוא מפתח אצלי רגשות של עצבים וחוסר חיבה עצומה!! היום נכנסו איתו למריבה עצומה (שגם היא די מפגרת פשוט צרחנו עליו בדרך חזרה לפנימיה שלא ילך באמצע הכביש אלה יעלה את עצמו למדרכה והוא נעלב..) בסיום המריבה הוא אמר משו כמו " אני לפה לא חוזר אתם תראו" ממש התחשק לי לומר ,הלוואי שלא תחזור!!!! ממש קשה לי עם זה ! מה עושים?!

 

[my sTar]

מוזר שהשאלה עולה דווקא היום

בדיוק היום נסעתי לפתח-תקווה, ובקניון ראיתי חניכה שלי משנה שעברה שאותה הכי פחות אהבתי [או במילים אחרות- דיי לא סבלתי אותה

], אבל בכל זאת ניגשתי אליה ודווקא היה נחמד להתעדכן מה קורה אצלה... האמת שזה באמת קשה, וחייבים ממש להתעלות מעל עצמנו בקטעים האלה. מה שהכי חשוב שתזכרי ותחשבי זה שאחרי הכל הוא ילד, וכל מה שהוא אומר או עושה זה לא בשביל לפגוע בך או לעצבן אותך או לעשות משהו נגדך. את בטח כבר יודעת את זה, אבל בלהט העצבים לפעמים שוכחים את זה. וגם חשוב לדעת שלא את כולם חייבים או צריכים לאהוב וזה בסדר גמור שאת לא אוהבת את כולם, זה הרי ברור שיש כאלה שתאהבי יותר ויש כאלה שתאהבי פחות. זה לא עושה אותך למדריכה פחות טובה או משהו כזה. זה פשוט הופך אותה לאנושית.. אז מה עושים? בולעים את הצפרדע, מצמצמים מגע עד כמה שאפשר [לשים לב שזה לא טו מאצ' בולט לכדי אפליה..], מנסים לראות בו צדדים חיוביים או פחות מזיקים [למרות שזה קשה. אני יודעת..] ואולי אפילו מנסים לעזור לו למצוא את הצדדים האלה.. לאט לאט. רק בעבודה קשה ורק אם חופרים מספיק עמוק מוצאים זהב... שיהיה בהצלחה. הרבה כוחות

ופורים שמח

 

[כ ת ו מ י ת]

מורי..... אל תיסרי את עצמך...

זה בסך הכל מוכיח שאת עדיין בן אדם!!! אנחנו לא חייבים לאהוב את כולם אבל אנו חייבים לשחק אותה כאילו... אני חושבת שזה קורה, קרה או יקרה לכולם. תנסי לקחת פשוט נשימה עמוקה עמוקה בכל פעם שהוא מתקרב.

 

[צ י נ י כ א ן]

לא בטוח שזה יעודד אותך...

אבל יש פנימיות שילד כזה יכול להיות הדובדבן שבקצפת. הכל יחסי... בכל מקרה, נשמע שהילד מכניס אותך לחוסר אונים וזה סימן שאת צריכה לשנות קצת את כלליי המשחק שאת רגילה אליהם. תנסי לשנות גישה\כיוון (אפשר גם יותר מפעם אחת), עד שתמצאי את הגישה הנכונה אליו ואת הכלים שעובדים עליו. סביר להניח שהוא סובל יותר ממך וכך הוא שואב אותך לתוך הסבל שלו ואז הוא לפחות לא לבד... אולי.

 

[joyjoy]

../images/Emo24.gif וגם כמה מילים..

קודם כל כמו שכבר ענו לפניי זה טבעי ובאמת רק מראה שאת אנושית, זאת בהחלט הרגשה סיזיפית כי יש לנו נטייה לשפוט את עצמנו על כך בחומרה אבל את חייבת להבין את עצמך ולקבל את זה בהשלמה. לדעתי אם אנחנו נתמודד עם הרגש הזה כלפי החניך, בתיסכול וכעס על עצמנו בסוף זה איכשהו יוקרן החוצה לילד ואנחנו נהייה עוד יותר רגישים ועצבנים לידו דווקא בגלל שהיינו רוצים להרגיש אחרת כלפיו. אז קודם כל תגידי לעצמך שזה בסדר להרגיש הכל. אם יש לך אנשי צוות נוספים תיעזרי בהם ואל תנסי להכריח את עצמך להרגיש מה שאת לא. נסי לעשות תקופת צינון מעימותים איתו אולי זה יתן לך מרחב לנשימה וגם יכולת לבוא אחר כך ולתת עוד צאנס כי בטח יש בו צדדים שעוד לא הכרת. ועוד משהו שאני יודעת שקל להגיד וקשה לעשות, נסי לחשוב אם יש בו דברים שנוגעים בך ומקפיצים אותך וקשורים אלייך, ואז תוכלי לעבוד על עצמך בלי קשר אליו. סתם לדוגמא ילד שמאד תובעני ודורש כל הזמן תשומת לב יכול להטריף ולהשניא את עצמו על מדריך פרפקציוניסט באופן לא מודע. וזאת משום שהמדריך מרגיש שהוא צריך לספק את הצרכים של כולם תמיד והרי אי אפשר לעשות את זה ואותו חניך מזכיר לו שוב ושוב שהוא לא מצליח בזה, אז עד שאותו מדריך לא יקלוט שהחניך הזה הוא טריגר לחולשה הזאת שלו ולא יקבל את זה שהוא חייב לנשום עמוק כל פעם למול התובענות הזאת, הוא ימשיך להתעצבן ממנו ולרצות שהאדמה תיבלע את אותו חניך ואז כמובן הוא גם ירגיש המון רגשות אשמה ....

 

[מורי לנצח]

תודה ../images/Emo24.gif המון