BreakOfDawn
New member
לא יודעת מה לעשות (עם עצמי, עם אחרים)...
אני ממש מקווה שאני במקום הנכון.
קודם כל, שמי שקורא את זה יידע- אני כותבת קודם כל בשביל לפרוק, זה מה שאני צריכה.
דבר שני- אשמח לגילויי אמפתיה.
ודבר שלישי- עצות.
פשוט קשה לי כשכותבים ואז ישר נותנים עצות וכל מיני כשבעצם אני צריכה יותר אוזן קשבת ומישהו שיגיד שהוא עובר דברים דומים.
צרת רבים- חצי נחמה (בתקווה שזו כבר לא תהיה צרה...).
אז ככה:
אני בתקופה מאוד מבלבלת.
אני אחרי פרידה מקשר רציני של 6 שנים. אנחנו לא חוזרים יותר והאמת היא שאנחנו ביחסים ידידותיים בתדר נמוך.
אבל אני מסובכת עם עצמי...
אני בת 27 ומזה זמן רב לא הייתי רווקה.
קשה לי עם זה.
לא יודעת מה אני רוצה...
אני רק יודעת שההורמונים שלי משתוללים, לא רק על בנים- על העולם!
אני בהתרגשות אבל לא יודעת איך לפרוק אותה ואיפה לשחרר את זה...
לא מחפשת סטוצים. היו לי והספיק לי.
זה לא שאני שוללת, פשוט אני לא סתם חרמנית, זה יותר מזה...
יש פה מישהו שמרגיש ככה? שפתאום הוא חופשי אבל זה מבלבל אותו??
תמיד הייתי בחורה מבולבלת, יותר מדי בלאגן בראש, מחשבות, חשקים, רצונות...
אני משתגעת.
אני רק רוצה לשמוח, שיהיה לי כייף, לחוות דברים טובים וקלילים אבל לא יודעת איך להגשים את זה.
משהו בי סגור, תמיד היה...
אף פעם לא הצלחתי להכיר בנים פנים מול פנים, תמיד הייתי סגורה.
יש בי עניין לא פתור עם זה, עם בנים. רגשי נחיתות קשים...
בכלל עם חברה (הייתי בקבוצת חרדה חברתית פעם...).
יש לי תסביכים וקשיים מהעבר שתמיד מזכירים לי שאני לבד.
כי אי באמת לבד. ככה אני מרגישה וככה זה גם רוב הזמן האמת...
ואני כל כך רוצה להכיר אנשים, לשמוח, לצחוק, לבלות אבל זה לא יוצא לי.
אני לא יוצאת ממש ובאינטרט לא ממש מושך אותי להכיר...
אני מוצאת את עצמי משתגעת...
קלילה, כבדה, עצובה, שמחה... מה קורה איתי??
אוף.
אני ממש מקווה שאני במקום הנכון.
קודם כל, שמי שקורא את זה יידע- אני כותבת קודם כל בשביל לפרוק, זה מה שאני צריכה.
דבר שני- אשמח לגילויי אמפתיה.
ודבר שלישי- עצות.
פשוט קשה לי כשכותבים ואז ישר נותנים עצות וכל מיני כשבעצם אני צריכה יותר אוזן קשבת ומישהו שיגיד שהוא עובר דברים דומים.
צרת רבים- חצי נחמה (בתקווה שזו כבר לא תהיה צרה...).
אז ככה:
אני בתקופה מאוד מבלבלת.
אני אחרי פרידה מקשר רציני של 6 שנים. אנחנו לא חוזרים יותר והאמת היא שאנחנו ביחסים ידידותיים בתדר נמוך.
אבל אני מסובכת עם עצמי...
אני בת 27 ומזה זמן רב לא הייתי רווקה.
קשה לי עם זה.
לא יודעת מה אני רוצה...
אני רק יודעת שההורמונים שלי משתוללים, לא רק על בנים- על העולם!
אני בהתרגשות אבל לא יודעת איך לפרוק אותה ואיפה לשחרר את זה...
לא מחפשת סטוצים. היו לי והספיק לי.
זה לא שאני שוללת, פשוט אני לא סתם חרמנית, זה יותר מזה...
יש פה מישהו שמרגיש ככה? שפתאום הוא חופשי אבל זה מבלבל אותו??
תמיד הייתי בחורה מבולבלת, יותר מדי בלאגן בראש, מחשבות, חשקים, רצונות...
אני משתגעת.
אני רק רוצה לשמוח, שיהיה לי כייף, לחוות דברים טובים וקלילים אבל לא יודעת איך להגשים את זה.
משהו בי סגור, תמיד היה...
אף פעם לא הצלחתי להכיר בנים פנים מול פנים, תמיד הייתי סגורה.
יש בי עניין לא פתור עם זה, עם בנים. רגשי נחיתות קשים...
בכלל עם חברה (הייתי בקבוצת חרדה חברתית פעם...).
יש לי תסביכים וקשיים מהעבר שתמיד מזכירים לי שאני לבד.
כי אי באמת לבד. ככה אני מרגישה וככה זה גם רוב הזמן האמת...
ואני כל כך רוצה להכיר אנשים, לשמוח, לצחוק, לבלות אבל זה לא יוצא לי.
אני לא יוצאת ממש ובאינטרט לא ממש מושך אותי להכיר...
אני מוצאת את עצמי משתגעת...
קלילה, כבדה, עצובה, שמחה... מה קורה איתי??
אוף.