לא יודעת מה לעשות עם עצמי
טוב, אז אתמול בערב אמא שלי הודיעה לי ולאחי הקטן שהיא ואבא שלנו נפרדים. אז כמובן שבכינו והצטערנו מאוד, אבל זה היה כאין וכאס לעומת מה שבא אחר כך- אבא שלי הגיע הביתה ולקח אותי לשיחה, והוא הסביר יל שבעצם,בניגוד למה שאמא שלי כביכול אמרה, הוא בכלל נגד הפרידה והוא בטוח שהיא פשוט מבולבלת ולא יודעת מה היא רוצה בגלל שהיא עוברת תקופה מאוד קשה עם המון לחץ ובלגן בעבודה, אז היא אמרה שהיא צריכה לחשוב על זה ובינתיים היא זורקת אותו מהבית אז הוא בתהליכי רכישת דירה ברמת השרון. בחיים שלי לא ראיתי אותו הרוס כל כך- כל היום הוא מסתובב ובוכה, כבר יומיים שהוא לא אוכל או ישן ועכשיו הוא אמר לנו שהוא לא יכול לסבול להישאר פה לבד בחגים כי הוא פשוט ישתגע, אז כנראה שבסוף השבוע הוא לוקח אותנו איתו לעשרה ימים לארה"ב לאחותו והמשפחה שלה. היום לא הלכנו לבית ספר כי אנחנו פשוט מדוכאים מדי אנחנו רק יושבים בבית כל היום ובוכים אבל אני יודעת שבבית הספר המצב היה עוד יותר גרוע כי יש לי כיתה נוראית ואם הייתי מתחילה לבכות בגלל זה באמצע הכיתה, מה שבטוח היה קורה, הם רק היו צוחקים עליי וגורמים לי להרגיש עוד יותר רע. אח שלי הקטן בכלל בטראומה, אבל אני חושבת שאני לוקחת את זה עוד יותר קשה ממנו. למרות שאבא שלי מנסה לשכנע את אמא שלי ללכת לפסיכולוג ולראות אם זה רק משבר חולף או שבאמת נמאס לה ממערכת היחיסים אחרי 17 שנות נישואין... גם אנחנו בעד שהיא תלך לפסיכולוג ותנסה להתגבר על זה, בהתחלה חשבתי שגם היא וגם אבא שלי יהיו יותר מאושרים אם הם יפרדו אבל עכשיו אני רואה שזה ממש הורג את אבא שלי, נפשית ופיסית, וגם אנחנו פשוט לא יודעים מה לעשות עם עצמנו, אני רוצה למות, כל המשפחה שלי מתפרקת לי לנגד העיניים ואני פשוט שוקעת בדיכאון ומתמוטטת... אני לא מסוגלת לראות אף אחד, אני לא מסוגלת לחייך או לצחוק, אני רק רוצה למות... נאי גם כועסת על אמא שלי, למרו תשאבא שלי אמר שאסור לי לכעוס עליה כי היא במצב קשה לא פחות וזה רק יקשה עליה עוד יותר, אבל אני פשוט לא מסוגלת לסלוח לה, היא חושבת רק על עצמה ולא אכפת לה בכלל איך אבא שלי או אנחנו מרגישים, רק איך היא מרגישה. בהתחלה היא היתה נעולה על להיפרד אבל אבא שלי דיבר אתה אתמול בלילה והוא אמר שהיא השתכנעה לבדוק את העניין מחדש, אבל הוא עדיין משוכנע שהיא תישאר בשלה. אמא שלי מרוויחה הרבה יותר מאבא ואין לו ממש הרבה כסף, את הכל הוא בזבז על הדירה ועל הכרטיסים לארה"ב, אפילו אין לו כסף לקנות תמונות לדירה, אז הוא רוצה שנלך לבחור איתו פוסטר לקשט את הבית... ואני פשוט לא יכולה לראות אותו ככה, הוא התרגל לחיי מותרות, בבית יש לנו הכל: טלויזיה עם מסך גדול, ארבעה מחשבים, שני פאלם פיילוט, פלאפונים, ארבע טלויזיות, די וי די, תבל דיגיטל... ועכשיו לא יהיה לו כלום, אפילו את האקווריום שלו, שזה אחד הדברים שהוא הכי אוהב והשקיע בו את כל הכסף שלו, הוא לו יכול לקחת איתו ואני פשוט לא יכולה לחשוב עליו ככה בודד בדירה הריקה שלו די רחוק מאיתנו... זה רק שובר אותי עוד יותר ממה שזה כבר. אני צריכה עזרה כי אני פשוט לא עומדת בכל זה... אם זה עוזר אז נאי בת 15 ואחי בן 11.
טוב, אז אתמול בערב אמא שלי הודיעה לי ולאחי הקטן שהיא ואבא שלנו נפרדים. אז כמובן שבכינו והצטערנו מאוד, אבל זה היה כאין וכאס לעומת מה שבא אחר כך- אבא שלי הגיע הביתה ולקח אותי לשיחה, והוא הסביר יל שבעצם,בניגוד למה שאמא שלי כביכול אמרה, הוא בכלל נגד הפרידה והוא בטוח שהיא פשוט מבולבלת ולא יודעת מה היא רוצה בגלל שהיא עוברת תקופה מאוד קשה עם המון לחץ ובלגן בעבודה, אז היא אמרה שהיא צריכה לחשוב על זה ובינתיים היא זורקת אותו מהבית אז הוא בתהליכי רכישת דירה ברמת השרון. בחיים שלי לא ראיתי אותו הרוס כל כך- כל היום הוא מסתובב ובוכה, כבר יומיים שהוא לא אוכל או ישן ועכשיו הוא אמר לנו שהוא לא יכול לסבול להישאר פה לבד בחגים כי הוא פשוט ישתגע, אז כנראה שבסוף השבוע הוא לוקח אותנו איתו לעשרה ימים לארה"ב לאחותו והמשפחה שלה. היום לא הלכנו לבית ספר כי אנחנו פשוט מדוכאים מדי אנחנו רק יושבים בבית כל היום ובוכים אבל אני יודעת שבבית הספר המצב היה עוד יותר גרוע כי יש לי כיתה נוראית ואם הייתי מתחילה לבכות בגלל זה באמצע הכיתה, מה שבטוח היה קורה, הם רק היו צוחקים עליי וגורמים לי להרגיש עוד יותר רע. אח שלי הקטן בכלל בטראומה, אבל אני חושבת שאני לוקחת את זה עוד יותר קשה ממנו. למרות שאבא שלי מנסה לשכנע את אמא שלי ללכת לפסיכולוג ולראות אם זה רק משבר חולף או שבאמת נמאס לה ממערכת היחיסים אחרי 17 שנות נישואין... גם אנחנו בעד שהיא תלך לפסיכולוג ותנסה להתגבר על זה, בהתחלה חשבתי שגם היא וגם אבא שלי יהיו יותר מאושרים אם הם יפרדו אבל עכשיו אני רואה שזה ממש הורג את אבא שלי, נפשית ופיסית, וגם אנחנו פשוט לא יודעים מה לעשות עם עצמנו, אני רוצה למות, כל המשפחה שלי מתפרקת לי לנגד העיניים ואני פשוט שוקעת בדיכאון ומתמוטטת... אני לא מסוגלת לראות אף אחד, אני לא מסוגלת לחייך או לצחוק, אני רק רוצה למות... נאי גם כועסת על אמא שלי, למרו תשאבא שלי אמר שאסור לי לכעוס עליה כי היא במצב קשה לא פחות וזה רק יקשה עליה עוד יותר, אבל אני פשוט לא מסוגלת לסלוח לה, היא חושבת רק על עצמה ולא אכפת לה בכלל איך אבא שלי או אנחנו מרגישים, רק איך היא מרגישה. בהתחלה היא היתה נעולה על להיפרד אבל אבא שלי דיבר אתה אתמול בלילה והוא אמר שהיא השתכנעה לבדוק את העניין מחדש, אבל הוא עדיין משוכנע שהיא תישאר בשלה. אמא שלי מרוויחה הרבה יותר מאבא ואין לו ממש הרבה כסף, את הכל הוא בזבז על הדירה ועל הכרטיסים לארה"ב, אפילו אין לו כסף לקנות תמונות לדירה, אז הוא רוצה שנלך לבחור איתו פוסטר לקשט את הבית... ואני פשוט לא יכולה לראות אותו ככה, הוא התרגל לחיי מותרות, בבית יש לנו הכל: טלויזיה עם מסך גדול, ארבעה מחשבים, שני פאלם פיילוט, פלאפונים, ארבע טלויזיות, די וי די, תבל דיגיטל... ועכשיו לא יהיה לו כלום, אפילו את האקווריום שלו, שזה אחד הדברים שהוא הכי אוהב והשקיע בו את כל הכסף שלו, הוא לו יכול לקחת איתו ואני פשוט לא יכולה לחשוב עליו ככה בודד בדירה הריקה שלו די רחוק מאיתנו... זה רק שובר אותי עוד יותר ממה שזה כבר. אני צריכה עזרה כי אני פשוט לא עומדת בכל זה... אם זה עוזר אז נאי בת 15 ואחי בן 11.