לא יודעת מה לעשות

[hila3574]

לא יודעת מה לעשות

שלום אני בת 18 וחצי.. התגייסתי לפני כ 5 חודשים.. לפני הגיוס לא הייתי שמנה אך גם לא רזה.. בזמן הטירונות ירדתי במשקל מעט וזה היה דיי נורמלי מהפעילות הגופנית שעשיתי בטירונות.. אך,התלהבתי מהירידה במשקל והתחלתי לעשות ספורט מידי יום.. ולאכול רק ירקות. אם הזמן נכנס בי פחד.. אני אוכלת רק ירקות וישר פוחדת שאני השמנתי ורצה לעשות ספורט... אני עצבנית ברמות כל הזמן.. כל הזמן חושבת שיש לי לעשות ספורט.. ומה יקרה אם לא יבוא לי וימאס לי ואני ישמין... אני כל הזמן מתכננת מה לאכול ואם לאכול כי אולי אצא עם חברים. . וכל מיני מחשבות כאלה.. אני לא נהנית מכלום.. ירדתי לפחות 10 קילו ב5 חודשים האחרונים... אני מתה מפחד להעלות אותם אני במלחמה עם עצמי... עסוקה רק בנושא הזה.. וכבר אין לי כוחות אבל לא יכולה להפסיק.. כל הגוף כואב לי מספורט... מה יהיה הסוף?! לא רוצה עזרה מאף אחד כי כולם יגידו לי את לא תשמיני רק תאכלי וזה הכל חארטה בכדי שאני יאכל ואני לא מוכנה!!! אין על מי לסמוך כולם שקרנים!!!!!

 

[sunny lady]

הי הילה!

אני שומעת את המצוקה מההודעה שלך, ואני כל כך מבינה אותך - נזכרת בתקופת ההתחלה של המחלה שלי... כל כך מתיש, כל כך מפחיד, כל כך מאיים, ותוך כדי - כל כך קשה להיפרד מזה, מהפחד. והפחד הכי מופרך בעולם - להשמין. כל הסבל הזה, השנאה, הפחד, הכאב, הבדידות - הכול מהפחד הזה להשמין. אף אחד לא רוצה שתשמיני, מתוקה. בשביל להיות בריאים לא צריך להיות שמנים, צריך להיות - פשוט בריאים. בריאים זה אומר לשקול בריא, וזה אומר להיות חופשיים מפחד וממחשבות כפייתיות על אוכל, משקל וספורט (אחד הדברים שהכי שנאתי היה האובססיה הנוראית לספורט שהתישה אותי יותר מכל), להיות מסוגלת ליהנות, להיות מסוגלת להרגיש טוב - להיות בריאה זה רק אומר להיות בריאה, לא שמנה. המחלה מעוותת את התפיסה וגורמת לך לחשוב שמשקל בריא זה שמן ושהרגלי אכילה בריאים הם בעצם יותר מדי. אבל זו בדיוק המחלה. היא אכזרית, היא עקשנית ויותר מכל - היא שקרנית!!! הבעיה היא שהיא גם נורא משכנעת, ולכן קשה מאד לראות את האמת כשנמצאים בתוך המחלה, ולכן הדבר החשוב ביותר והטוב ביותר שאפשר לעשות הוא לתת למישהו אחר להראות לנו את האמת, לסמוך עליו. את חושבת שכולם שקרנים ושכולם האויבים שלך, אבל הם לא. המחלה היא האויב הכי גדול, ואת יודעת למה? כי היא הורסת אותך ותוך כדי משכנעת אותך שהיא החברה הטובה שלך ושאי אפשר לסמוך על אף אחד אחר. היא זאת שאסור לסמוך עליה, אבל היא משכנעת שכל האחרים הם השקרנים והרעים. הצעד הראשון בשביל לחזור להיות חופשיה, בשביל להפסיק את מעגל הכאב והיסורים הזה, הוא להפסיק להאמין לה ולהתחיל להאמין לאחרים. עשית בחכמה שבאת לפורום הזה, כי כאן נמצאים אנשים שרואים את האמת מנסיון אישי עתיר כאב. אני הייתי חולה באנורקסיה זמן רב. היום אני בריאה לגמרי ומאושרת. אז אני מדברת מנסיון, כי אני עברתי את כל הדברים הללו בעצמי. שנים נלחמתי בכל מי שניסה "להשמין" אותי, עד שיום אחד, כשכבר כל כך הרבה כאב וסבל וחולי הצטברו למישהי שרק הזכירה את הצל של מי שהייתי פעם, הבנתי שאני לא נלחמת באף אחד חוץ מעצמי ולכן אני היחידה שיכולה להציל את עצמי, ונתתי לאחרים לעזור לי - סמכתי עליהם. אני בריאה היום. אני מאושרת, חופשיה, לא חושבת על אוכל ועל משקל. את רוצה גם להשתחרר מהמחלה הנוראית הזו ??? אז את צריכה עזרה, את צריכה טיפול. נשמח להמליץ לך פה על מקומות טיפול. רק תושיטי יד - או שאל תקחי בחזרה את היד שאני מקווה שכבר הושטת - ונעזור לך.

 

[hila3574]

תגובה*

אני יושבת וקוראת את ההודעה שלך וכולי דמעות... מחוסר אונים,מעייפות.. אני לא מבינה מה קורה לי.. אם אני בכלל חולה... אני כל כך חלשה ועצבנית כל הזמן גם היום כמו כל יום קמתי כל כך מוקדם וישר לבשתי בגדי ספורט ויצאתי לרוץ הרגשתי כל כך חלשה..אבל זה לא עיניין אותי כי אני עוד יותר מתעצבנת שאני נחלשת ולא מוותרת לעצמי.. כל תפיסת העולם שלי השתנתה..בגלל האוכל הזה ולא רק בנושא אכילה,הכל מדכא לי,הכל אכזרי אליי.. אני כל כך לבד...כל כך בעצמי.. מה יהיה...!? מה עליי לעשות.. אני לא יכולה להקשיב לאנשים ולהתחיל לאכול כמו שאמרת כי זה לא ככה,זה לא קל.. גם אם יש פעמים אחדות שאני כן אוכלת כי "דוחפים"לי אוכל אני כל כך מתעצבנת ומקללת אותם בלב אח"כ ויש רצה לעשות ספורט וניכנסת ללחץ מה יהיה למה למה אכלתי למה הסכמתי.. מה יהיה? מה עליי לעשות..? לא עוזר שאומר לי תאכלי..ממש לי וזה גם לא יעזור...

 

[sunny lady]

הי חמודה

אני מאד מבינה אותך מתוקה. את רואה כיצד המחלה הזאת משפיעה על ה-כ-ו-ל! לא רק על האוכל, אלא על כל החיים, על כל שנייה ביום. ובגלל שזה כל כך קשה לא אמרתי לך פשוט לאכול, אלא אמרתי לך שאני מציעה לך לקבל טיפול. לבד מאד קשה להתמודד עם המחלה הזאת, וככל שמחכים יותר זמן - יותר קשה!! בטיפול במרפאה להפרעות אכילה מטפלים לא רק בגוף, כלומר לא רק מאכילים אותך, אלא מטפלים בנפש, כדי להבין מה גרם לך לחלות במחלה וכדי לעזור לך להיפטר ממנה כדי שלא תרגישי את הפחד והכאב וכל מה שגרם לך לחלות במחלה. העזרה הכי גדולה שאת יכולה לתת לעצמך הוא לתת לאחרים לעזור לך - וזה אומר לפנות למרפאה להפרעות אכילה, לאנשים שמבינים בזה ויכולים להדריך אותך ולעזור לך. אני קוראת את ההודעה שלך ומרגישה את כל הכאב שלך והבדידות והפחד ותחושת החולשה הזאת שאני מכירה אותה כל כך טוב - נראה לי שזה גם משהו שנורא חזק בגלל שגם לי היה את האובססיה הזאת לספורט, שזה משהו נוראי, שבאמת היה לי הדבר הכי קשה במחלה. זו הרגשה כל כך מותשת וחסרת אונים ומצד שני כל כך מפחידה. אני כל כך מבינה אותך, מתוקה. עזרי לאחרים לשחרר אותך מהכלא הזה שאת נמצאת בו עכשיו - המחלה.

 

[rolan]

הילה חמודה

אני כאן על תקן אם שעברה לצד בתה את המחלה הארורה הזו ואני אומרת לך - אי אפשר לבד! גם כשההורים תומכים, הם לא יכולים לעזור, רק לתמוך. את חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהסבך, זה קשה לבד וקשה שבעתיים ככל שהזמן עובר והמחלה משתרשת. עשי מעשה אמיץ ובקשי את העזרה הזו כבר עכשיו. אני מבטיחה לך שתוך ימים ספורים של טיפול, כזה שתקבלי ותשתפי פעולה, כבר יהיה לך קל יותר ותרגישי משוחררת מהעול הזה שאת נושאת לבד. קבלי גם ממני

לחיזוק בהצלחה

 

[hila3574]

איך?

ממי אני צריכה לבקש עזרה...?? כל כך בא לי לצאת.. אבל אני לא מסוגלת לעמוד על הרגליים זה מרגיז אני מרגישה סמרטוטטטט!!!!!!!! ושאני משמינה כי אין לי כוח להזיז את עצמי וזה משגע אותיי!!אני כל כך עצבנית...!

 

[sunny lady]

../images/Emo23.gif

לפי מה שהבנתי, את בצבא עכשיו, אז אני אמנם לא הייתי בצבא, אבל לפי מה שאני יודעת - את צריכה לפנות לגורמים הנכונים שם (קב"ן, קצינת ת"ש, קצינת ח"ן - כל הראשי תיבות האלה שאף פעם לא ממש הבנתי). אני אישית מכירה מספר בנות שנשלחו מהצבא למחלקה להפרעות אכילה בתל השומר. את צריכה לספר כדי שיוכלו לתת לך עזרה מקצועית. יש הרבה מרפאות בארץ שיכולות לעזור לך. יש מרפאות בקופות חולים, בבתי חולים, יש מחלקות של אשפוז (למבוגרות יש את המחלקה בתל השומר). אני בעד טיפול מקצועי ומשולב גופני ונפשי, ובמרפאה שהיא מיוחדת להפרעות אכילה. לא ללכת רק לטיפול פסיכולוגי או רק ליועצת או רק לדיאטנית, אלא ממש למרפאה מיוחדת. את חייבת עזרה מקצועית. אל תתפשרי עליה ואל תוותרי לעצמך.

 

[rolan]

גם ../images/Emo45.gif

 

[oehhe]

ועוד משהו קטן, אבל חשוב.

כפי שאני מבין (וזה ממש חשוב) את ממש בהתחלה, ממש ממש. זה הזמן למגר את המחלה ולשוב לחיים תקינים. ככל שהמחלה מקננת זמן רב יותר כך קשה יותר להחלץ ממנה. הילה (שם יפה) זה הזמן לירות בכל התותחים. ויפה שעה אחת קודם משתיים על העץ. oehhe a lefthanded octopus