לא יודעת מה קורה לי
אולי זה אווירת החגים והמשפחתיות שמדגישה את הלבד אולי זה חגי תשרי, לקראת האזכרה של אבא שלי, שאני רק יותר ויותר נקוקה לו והוא חסר מתמיד, אולי הזכרונות והריחות שעולים מתוכן על החגים כשאמא היתה אמא ואני הייתי הבת המפונקת שלה, אולי זה השפעת התרופות ובריאותי, או תוצאה מהלחץ הכבד בשבועות האחרונים אבל כל היום אני לא מפסיקה לבכות. הנשמה שלי עצובה. אז לשם שינוי סיימתי מוקדם את העבודה ומאחר ואמא בידיים טובות הסתובבתי בקניון, פינקתי את עצמי בזקט אדום מדהים ( ושמחתי שהוא עלה עלי מידה קטנה מהרגיל ) ופינקתי עצמי בשמלה ואת אמא בסוודר לעונת המעבר ואפילו ליקקתי גלידה אחרי הרבה זמן שהתאפקתי בשל בריאותי. פעם זה היה ממלא אושר את ליבי. והיום פשוט עצוב. ואולי כשאמא תתעורר ותקרא לי "אמא" ותשמח לקראתי מכל הלב אולי אז אני אשים ראש בחיקה החם, שהאלצהיימר לא פגע בו, וכמו בילדות המועקה תעלם .
אולי זה אווירת החגים והמשפחתיות שמדגישה את הלבד אולי זה חגי תשרי, לקראת האזכרה של אבא שלי, שאני רק יותר ויותר נקוקה לו והוא חסר מתמיד, אולי הזכרונות והריחות שעולים מתוכן על החגים כשאמא היתה אמא ואני הייתי הבת המפונקת שלה, אולי זה השפעת התרופות ובריאותי, או תוצאה מהלחץ הכבד בשבועות האחרונים אבל כל היום אני לא מפסיקה לבכות. הנשמה שלי עצובה. אז לשם שינוי סיימתי מוקדם את העבודה ומאחר ואמא בידיים טובות הסתובבתי בקניון, פינקתי את עצמי בזקט אדום מדהים ( ושמחתי שהוא עלה עלי מידה קטנה מהרגיל ) ופינקתי עצמי בשמלה ואת אמא בסוודר לעונת המעבר ואפילו ליקקתי גלידה אחרי הרבה זמן שהתאפקתי בשל בריאותי. פעם זה היה ממלא אושר את ליבי. והיום פשוט עצוב. ואולי כשאמא תתעורר ותקרא לי "אמא" ותשמח לקראתי מכל הלב אולי אז אני אשים ראש בחיקה החם, שהאלצהיימר לא פגע בו, וכמו בילדות המועקה תעלם .