לא יודעת...

לא יודעת...

באמת שהחיים שלי מוזרים... ונכון, שהחיים בדר"כ קורים לנו ואין לנו הרבה שליטה... ונכון, שצריך להפיק את המיטב מהמצב... להוריד את הראש עד יעבור זעם... להתקופף, לראות את הטוב... ובאמת שאני משתדלת... מנסה בכוח לראות את הטוב, לייצר את הטוב... אבל איכשהו... כבר תקופה, שזה פשוט לא מצליח... הכל "כאילו" בסדר, יש עבודה (מגעילה, אבל יש וזה מה שחשוב)... ויש תוכניות לטיסה, אז היא קצת נדחת בסוף אבל יש... וזה מה שחשוב... אבל משהו רקוב בממלכת צלילו'... משהו לא שמח, לא מאושר, לא מרוצה... משהו כועס.... לא מבינה איך הגעתי למקום שבו אני נמצאת... כאילו במקום ההפוך לחלוטין שאליו הייתי אמורה להגיע... וזה לא שאני מאוכזבת "כי הצבתי לעצמי יעדים"... אלא כי משהו קרה ועדיין קורה, ואין לי שליטה עליו, אבל הוא לא מוביל אותי למעלה... משהו רקוב, וזה ממש מסריח כאן.... והיעדים... הם שם... אי - שם... אני לא מסמנת מטרות ומתעקשת להגיע אליהם, אין לי בעיה עם שינויים, אין לי בעיה ללמוד במהלך הדרך... אבל קצת נגמרה לי הדרך ואני לא מוצאת את השביל המפוצל הזה, שאת כולם מרגיז כי צריך לבחור ימין או שמאל... ואני לא מוצאת אותו! ואפילו אין לי מה להחליט...
 

seaגל

New member
לפעמים

ורק לפעמים אנחנו מתאמצים יותר מידי ומרוב מאמץ כבר לא רואים כלום. יש תקופות שצריך פשוט לשחרר הכל והאז שוב הכל מתחיל לזרום.... אם את לא רואה כרגע דרך והשביל נעלם אז פשוט תנוחי כשצריך הוא יופיע לו ואת תדעי לבחור בין ימין לשמאול. יש תקופות צלילו שצריך רק להיות בלי מטרות בלי משימות בלי שבילים
 
למעלה