g o 1 2 3 4
New member
לא יודע איך לומר לה...
כבר כמה חודשים שאני מאוהב לגמרי, עד מעל הראש, במישהי שמשרתת איתי, היא כזאת מדהימה ומיוחדת, הכי חכמה והכי יפה... אני רואה אותה כל יום, עובדים צמוד. הבעיה היא שהיא לא לוקחת אותי ברצינות ומבחינתה כל רמז שאני נותן (ואני נותן) נעשה בגדר צחוק, היא לא חושבת שאני רציני, שאני באמת רוצה אותה. אין לי אומץ פשוט להגיד לה את זה. אני גם חושש שהיא לא תרצה אותי ואז, איך אני אסתכל לה בעיניים כל יום? אני מנסה לקלוט ממנה רמזים אבל זה לא מצליח, כי היא נחמדה אליי כמו לכולם, אני לא בחור ביישן מטבעי, אבל איתה אני כזה. הדרך שלי להתמודד עם כל הרגשות האלה, היא להריץ צחוקים כל הזמן, לכן, היא חושבת שאני צוחק לגבי כל דבר, והיא לא מספרת לי דברים רציניים שקורים בחייה אלא רק דברים שטחיים. אני מנסה להיות רציני, להשתנות, אבל אני לא יכול, זה פשוט לא אני. אני חושב רק עליה, אף בחורה לא עושה לי את זה כמוה, וכל אחת שאני פוגש אני משווה אליה, הן תמיד מפסידות. (אני בחור יפה ומתחילות איתי בנות כל הזמן) כל המצב המביך הזה מאמלל אותי ומעציב אותי. אגב, אני מכיר אותה כבר הרבה זמן (מתחילת השירות) ורק לאחרונה נפלתי ככה שדוד לרגליה, אני לא מבין איך לא שמתי לב אליה קודם. וזה בעיה, כי אנחנו כבר מכירים והכל,ופתאום להצהיר על רגשות, מערב דברים כמו אגו, ובכלל לשלב בין צבא לאהבה זה נכון? אני גם יודע שהיא פגועה מקשר קודם שנגמר לא מזמן...
כבר כמה חודשים שאני מאוהב לגמרי, עד מעל הראש, במישהי שמשרתת איתי, היא כזאת מדהימה ומיוחדת, הכי חכמה והכי יפה... אני רואה אותה כל יום, עובדים צמוד. הבעיה היא שהיא לא לוקחת אותי ברצינות ומבחינתה כל רמז שאני נותן (ואני נותן) נעשה בגדר צחוק, היא לא חושבת שאני רציני, שאני באמת רוצה אותה. אין לי אומץ פשוט להגיד לה את זה. אני גם חושש שהיא לא תרצה אותי ואז, איך אני אסתכל לה בעיניים כל יום? אני מנסה לקלוט ממנה רמזים אבל זה לא מצליח, כי היא נחמדה אליי כמו לכולם, אני לא בחור ביישן מטבעי, אבל איתה אני כזה. הדרך שלי להתמודד עם כל הרגשות האלה, היא להריץ צחוקים כל הזמן, לכן, היא חושבת שאני צוחק לגבי כל דבר, והיא לא מספרת לי דברים רציניים שקורים בחייה אלא רק דברים שטחיים. אני מנסה להיות רציני, להשתנות, אבל אני לא יכול, זה פשוט לא אני. אני חושב רק עליה, אף בחורה לא עושה לי את זה כמוה, וכל אחת שאני פוגש אני משווה אליה, הן תמיד מפסידות. (אני בחור יפה ומתחילות איתי בנות כל הזמן) כל המצב המביך הזה מאמלל אותי ומעציב אותי. אגב, אני מכיר אותה כבר הרבה זמן (מתחילת השירות) ורק לאחרונה נפלתי ככה שדוד לרגליה, אני לא מבין איך לא שמתי לב אליה קודם. וזה בעיה, כי אנחנו כבר מכירים והכל,ופתאום להצהיר על רגשות, מערב דברים כמו אגו, ובכלל לשלב בין צבא לאהבה זה נכון? אני גם יודע שהיא פגועה מקשר קודם שנגמר לא מזמן...