לא יודע אם זה הפורום המתאים
אבל רע לי נורא. הכאב הרציני בא בתקופות אבל תמיד רע לי משום מה. לא מתגבר על מישהי שזרקה אותי לפני יותר משנה,רק נאחז בזכרונות וחי בשביל להחזיר אותה, הולך לי חרא במקצוע מסוים בלימודים למרות שאני משקיע אך ורק בו...דבר שהוריד ממני מבחינה פיזית ואני כבר לא ספורטאי כמו שהייתי בעבר. גם לתחביב היחיד שיש לי כרגע אין לי הרבה זמן ואני מרגיש שפשוט לא בא לי לעשות את התרגילים והאימונים שאני כ"כ חייב לעשות בו. רק לנגן, בחופשיות, דבר שלא יקדם אותי לשום מקום. מרגיש חנוק, כלוא. שונא את העולם. וגם כשאני נהנה אני לא. כשאני יושב עם חברים לשתות ולדבר, כשאני רץ, משחק כדורגל, או כדורסל או וואטבר, אני נהנה, אבל אני לא שלם עם עצמי. תמיד חושב על כמה שאני הולך להיכשל בבגרויות הקרובות וכמה שהיא חסרה לי... לא יודע בדיוק למה כתבתי את זה כי אין דבר בעולם שיכול לעזור..אבל..מילא..
אבל רע לי נורא. הכאב הרציני בא בתקופות אבל תמיד רע לי משום מה. לא מתגבר על מישהי שזרקה אותי לפני יותר משנה,רק נאחז בזכרונות וחי בשביל להחזיר אותה, הולך לי חרא במקצוע מסוים בלימודים למרות שאני משקיע אך ורק בו...דבר שהוריד ממני מבחינה פיזית ואני כבר לא ספורטאי כמו שהייתי בעבר. גם לתחביב היחיד שיש לי כרגע אין לי הרבה זמן ואני מרגיש שפשוט לא בא לי לעשות את התרגילים והאימונים שאני כ"כ חייב לעשות בו. רק לנגן, בחופשיות, דבר שלא יקדם אותי לשום מקום. מרגיש חנוק, כלוא. שונא את העולם. וגם כשאני נהנה אני לא. כשאני יושב עם חברים לשתות ולדבר, כשאני רץ, משחק כדורגל, או כדורסל או וואטבר, אני נהנה, אבל אני לא שלם עם עצמי. תמיד חושב על כמה שאני הולך להיכשל בבגרויות הקרובות וכמה שהיא חסרה לי... לא יודע בדיוק למה כתבתי את זה כי אין דבר בעולם שיכול לעזור..אבל..מילא..
