לא יודע מה לעשות עם עצמי
שלום לכולם,
אני יותר קורא סמויי מאשר גלויי ולפעמים מספר פה, ועכשיו גם כן מתחשק לי קצת לפרוק.
אני בן 23, אבחנו לי השנה הפרעות קשב וריכוז והתחלתי טיפול ההתנהגותי.
החלק שההפרעה פגעה לי בו הכי הרבה הוא החלק החברתי.
כרגע, אין לי חברים לצאת איתם, או חברים קרובים.
בטיפול ההתנהגותי התחלתי לטפל בדברים.
השנה התחלתי עבודה חדשה שהרבה זמן היה לי בה קשה(בגלל התחום שאני לא סובל אותו, אבל צריך לעבוד מה לעשות, ולא מצאתי משהו אחר)
בזמן האחרון מצאתי שם חברים לעבודה, בנוסף עבדתי כמדריך אבל קרה לי שם קטע מסריח עם המדריך השני אז לצערי המאוד מאוד רב, הפסקתי ללכת, למרות שהחניכים חסרים לי לפעמים ועצוב לי בגלל זה.
ההדרכה מילאה לי חלק די רחב מהשבוע ואני מרגיש שוב את הבדידות אחרי שעזבתי את הקבוצה.
הדבר הטוב הוא, שיחסית לקשרים קודמים עם אנשים, הרשיתי לעצמי ממש להתקרב למישהו וגם נפגעתי מאוד(שזה לא כ"כ קרה לי בעבר)
מבחינת לימודים, שיניתי את הדעה הרבה פעמים ואני גם מרגיש שזה לא מתאים.
חשבתי על כמה כיוונים להמשך, אבל אני באמת לא יודע מה לעשות וממש קשה לי בחלק החברתי.
בעבודה הנוכחית, אני לא הולך להישאר.
יש לי כמה אפשרויות שחשבתי עליהן:
1. לנסוע לעבוד באילת בבית מלון, ככה אני גם אהיה ברשות עצמי וגם תהיה לי הזדמנות להכיר אנשים בגילי/ למצוא עבודה אחרת- ניסיתי כשהשתחררתי, לעבוד פעמיים בעבודות שישנים מחוץ לבית וזה לא הלך לי.
2. להמשיך בעבודה- שזה לא בא בחשבון
3. יש לי אפשרות לנסוע להדריך בארה"ב במחנה קיץ, אבל אני לא בטוח באפשרות הזאת- עשיתי את זה שנה שעברה וזאת הייתה חוויה טובה אבל סה"כ בינונית...
ריטלין אני לא יכול לקחת מסיבות רפואיות וגם לא קונצרטה.
אני כבר לא יודע מה לעשות- חשבתי שעם הזמן אני אתגבש אבל זה ממש לא קורה וחבל לי שהחיים שלי ככה מתפספסים....
שלום לכולם,
אני יותר קורא סמויי מאשר גלויי ולפעמים מספר פה, ועכשיו גם כן מתחשק לי קצת לפרוק.
אני בן 23, אבחנו לי השנה הפרעות קשב וריכוז והתחלתי טיפול ההתנהגותי.
החלק שההפרעה פגעה לי בו הכי הרבה הוא החלק החברתי.
כרגע, אין לי חברים לצאת איתם, או חברים קרובים.
בטיפול ההתנהגותי התחלתי לטפל בדברים.
השנה התחלתי עבודה חדשה שהרבה זמן היה לי בה קשה(בגלל התחום שאני לא סובל אותו, אבל צריך לעבוד מה לעשות, ולא מצאתי משהו אחר)
בזמן האחרון מצאתי שם חברים לעבודה, בנוסף עבדתי כמדריך אבל קרה לי שם קטע מסריח עם המדריך השני אז לצערי המאוד מאוד רב, הפסקתי ללכת, למרות שהחניכים חסרים לי לפעמים ועצוב לי בגלל זה.
ההדרכה מילאה לי חלק די רחב מהשבוע ואני מרגיש שוב את הבדידות אחרי שעזבתי את הקבוצה.
הדבר הטוב הוא, שיחסית לקשרים קודמים עם אנשים, הרשיתי לעצמי ממש להתקרב למישהו וגם נפגעתי מאוד(שזה לא כ"כ קרה לי בעבר)
מבחינת לימודים, שיניתי את הדעה הרבה פעמים ואני גם מרגיש שזה לא מתאים.
חשבתי על כמה כיוונים להמשך, אבל אני באמת לא יודע מה לעשות וממש קשה לי בחלק החברתי.
בעבודה הנוכחית, אני לא הולך להישאר.
יש לי כמה אפשרויות שחשבתי עליהן:
1. לנסוע לעבוד באילת בבית מלון, ככה אני גם אהיה ברשות עצמי וגם תהיה לי הזדמנות להכיר אנשים בגילי/ למצוא עבודה אחרת- ניסיתי כשהשתחררתי, לעבוד פעמיים בעבודות שישנים מחוץ לבית וזה לא הלך לי.
2. להמשיך בעבודה- שזה לא בא בחשבון
3. יש לי אפשרות לנסוע להדריך בארה"ב במחנה קיץ, אבל אני לא בטוח באפשרות הזאת- עשיתי את זה שנה שעברה וזאת הייתה חוויה טובה אבל סה"כ בינונית...
ריטלין אני לא יכול לקחת מסיבות רפואיות וגם לא קונצרטה.
אני כבר לא יודע מה לעשות- חשבתי שעם הזמן אני אתגבש אבל זה ממש לא קורה וחבל לי שהחיים שלי ככה מתפספסים....
