לא יודע מה לעשות.

[Itay Simons]

לא יודע מה לעשות.

נכון. התקבלתי לתפקיד הכ מובחר ומסווג בבה"ד. וויפי. אספו אותנו בפינצטה, אז אני מודע לעובדה שכנראה מגיע לי להיות שם. אבל אני לא מסוגל. גיליתי אחרי כ"כ הרבה זמן מחוץ לבית שזה לא טוב לי. אני לא מדבר על קשיי הסתגלות, כי בטירונות היה מדהים. אבל לאט לאט קלטתי שהאסטמה שלי מרושעת. נכון שהוציאו לנו את הסקאביאס מהחדר בשבילי והכל, אבל בכל זאת. חלונות סגורים בכיתה, אסור לפתוח בגלל ב"מ, במקרה הטוב מדליקים מזגן אבל בגלל האלרגיה לאבק הוא סתם עושה רע יותר. הרגשתי השבוע שאני נחנק לאט לאט. גיליתי שמעבר לבריאותית, זה גם פסיכולוגית. אני בחרדות כשאני לא חוזר הביתה. אני מפחד שזה הולך לקרות לי כל הזמן. זה כבר כרוני והכל, אבל מדי פעם זה יוצא משליטה. לפני 3 ימים הרגשתי שאני עומד למות. אני לא יודע איך אני אחזיק שם. ניסיתי הכל וכנראה שלצאת זו לא אופציה כי אחרי שנחשפים לקורס הזה אין דרך חזרה. אני כל הזמן בחרדות מזה, והמפקדים לא ממש מבינים. הם בטוחים שהכל בגללה עובדה שזה מקום חדש. נכון, גם, אבל זו לא הפואנטה. היו לילות ששכבתי במיטה ולא יכולתי לנשום. אני לא יודע מה לעשות. אני צריך את הבית במקרים האלה \: אני כ"כ רוצה יומיות. כ"כ. לא אכפת לי לוותר על התפקיד הזה שיפתח לי כל דלת אפשרית אחרי הצבא. אני כ"כ הולך לא לתפקד בקורס הזה, ואפילו בסדיר. המפקדים בטוחים שזה חולף, אבל זה מעבר ללחץ של ההגעה למקום הזה. רגע אחד אני באמת חוטף התקף, בריאותית, כמו שזה בד"כ- ואז אני נכנס לחרדה מזה וזה קורה שוב, רק נפשית, וחוזר חלילה. אולי אני כפוי טובה. יכול להיות. אבל לא ידעתי שאני אגיב לזה ככה...אני יודע שמתרגלים, אבל אצלי זה הרבה מעבר לקשיי הסתגלות. אני פשוט לא מסוגל.

 

[יעל ניסן]

עשה לעצמך טובה

ולך לשיחה עם קב"ן. תגיד לו מה שאמרת לנו. עכשיו אין לך דרך אחרת אלא להשתמש בערוצים של הצבא למקרים כאלה - ורצוי לפני משבר ממש ממש גדול.

 

[דללה]

איתי..

אני אומנם יודעת בערך איך זה, אבל הלוואי ויכולתי להבין על מה אתה מדבר בפועל ולהרגיש את מה שאתה מרגיש. אבל דבר אחד אני יכולה להגיד לך- אל תוותר. אל תוותר כי זה התפקיד הכי טוב שאתה יכול להגיע אליו. יש לך יכולות יוצאות דופן ואתה יכול להיות הרבה יותר מסתם "פקיד" (בלי לזלזל, כמובן). יומיות נראה לך אולי כל כך טוב וכל כך כיף וזה לא. השיגרה הזאת תשבור אותך ואתה תתחרט בכל יום על שויתרת. הגעת עד לפה ואני יודעת שאתה יכול להתמודד עם הבעיה. צבא זה לא גוף שרוצים להיות בו, אבל אם תגיע בגישה טובה, גם אתה תצליח לעבור את זה. ואני יודעת שתצליח. אני מאמינה בך. אני באמת חושבת שתיגש לשיחה עם קב"ן/מפקד/רופא ותסביר את המצב שאתה נמצא בו. אין סיבה בעולם שלא יבינו אותך וגם אם אומרים שזה פסיכולוגי או בגלל העובדה שזה מקום חדש (ואולי באמת יש בזה משהו..), תילחם על הזכויות שלך. תבקש אפשרות לצאת החוצה לכמה דקות בכל פעם שאתה מרגיש שאתה נחנק. אל תיתן לבעיה לשבור אותך. אתה הרבה יותר חזק מזה!!! אני מאמינה בך ויודעת שאתה יכול.