לא יודע מה לעשות...

[MrAnderson]

לא יודע מה לעשות...

שלום... אמא שלי בת 53. לפני 4 שנים היא נפרדה מאבא שלי ולפני שנה בערך הם התגרשו. אבא שלי חזר לרוסיה מאיפה שעלינו לפני 9 שנים. מאז שאמא שלי התגרשה היא הייתה מאושפזת פעמיים בבית חולים פסיכיאטרי בגלל מצבה הנפשי(כל אישפוז בערך חודש). עכשיו היא לוקחת תרופות באופן קבועה שמאוד מחלישות אותה.היא מאוד אימפרקטיבית באופן טבעי אבל בגלל התרופות היא תמיד עייפה ולא עושה כמעת כלום חוץ מעבודה. כל מה שהיא עושה יום יום זה ללכת לעבודה ל4 שעות לחזור בערב ולגלוש בפורום, ששם יש לה כמה חברים שאיתם היא מדברת. היא אומרת שהפורום הזה זה הדבר היחיד שיש לה, ואני מבין אותה. אני משרת בקרבי ורוב הזמן אני בצבא והיא לבד בבית. אחרי שהיא אושפזה פעם שנייה חשבתי לעזוב קרבי ולהיות יותר זמן בבית. אבל אחרי שהיא חזרה מהאישפוז והייתה קצת בבית ראיתי שמצבה השתפר והחלטתי להישאר בנתיים,אבל כשחזרתי הביתה יציאה הזאת ראיתי שהיא במצב לא טוב. עכשיו אמא שלי במצב נפשי גרועה, לפני כמה שעות דיברתי איתה והיא אמרה לי שאין לה מטרה בחיים והיא מפחדת לחזור לבית חולים עוד פעם, ויותר מזה היא מפחדת להישאר במצב הזה עד סוף יומיה.עכשיו היא אומרת שאולי היא השתה טעות שעזבה את אבא שלי. היחסים של אמא ואבא שלי לא היו טובים בכלל והם כל הזמן רבו. אני יודע שהיא עשתה את הדבר הנכון שהיא עזבה את אותו. אבל היא בן אדם כזה שתמיד צריך לדאוג למישהו ולעסוק במשהו ועכשיו היא לא עושה כלום והאין לה אף אחד חוץ ממני ואחותי שגרה במרכז הארץ. אני לא יודע מה לעשות, כל המצב הזה משפיע עלי. כל כך רציתי לחזור הביתה מצבא ועשיו שאני בבית אני בדיכאון. אני לא יודע מה לעשות, למישהו יש עצה טובה בשבילי?

 

[ס ב י ו ל ה]

אולי יעזור..

פרידה בגיל מאוחר כשכבר אין משהו שיחזיק אותך הלאה היא דבר מאוד קשה. כרגע לאמא שלך אין משהו בחיים שהיא צריכה לעשות ושהיא רוצה לעשות. לדעתי היא צריכה המון המון תמיכה מצד אחותך ולכן אולי שווה שהיא תעבור לגור אצלה קצת וגם שתעזרו לה למצוא משהו שיעשה לב טוב, עיסוק שירפא אותה. בטוח יש אצלה משהו שהיא סבלה ממנו והייתה רוצה לעזור לאחרים בו ולעזור לחברה ככה. או שתלך לחוגים של ריפוי בעיסוק - ציור, נגינה וכו' שישכיחו ממנה את הצרות. היא למעשה צריכה למצוא את עצמה מחדש כי היא נבעטה מהמסלול הנורמלי וזה קשה בגיל מבוגר... אבל אתה לא צריך לוותר על דברים בשבילה, אתה צריך לחיות את החיים שלה ולעזור לה עד כמה שאתה יכול ולא להיגרר אחריה לדיכאון, אתה צריך למצוא בתוכך כוחות ולהאמין שאתה יותר חזק ואגב- הצבא יכול לספק לך מסגרת שעשויה לתת תשובות לבעיה של אמא שלך. תתמוך בה כמה אתה יכול ותציע לה עיסוקים שישכיחו ממנה את הקשיים ויתנו לה תקווה + היא צריכה להירשם לאיזה חוג של תמיכה/ פורום כמו שהיא נמצאת בו עכשיו יכול מאוד לעזור לה, אבל גם אסור לה לשקוע רק לדיבורים על הבעיות אלא גם לחפש חיים אחרים.

 

[ס י י פ נ י ת]

דיכאון ושיקום.

אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי כולל הרבה יותר ממתן תרופות. ישנן שיחות "אחד על אחד" עם פסיכולוג, שיחות קבוצתיות. אם אמא שלך שוחררה, הצוות כנראה החליט שהיא לא במצב אקוטי שמצווה עליה להישאר במחלקה. שככל הנראה היא יכולה להתמודד עם החיים מהבית. אבל אחרי השחרור מהמחלקה יש גם טיפולי חוץ עוקבים. אני מציעה לכם [לך ולה - יחד] לפנות למחלקה ולבקש סיוע בשיקום חוץ. יש מועדוניות שהיא יכולה להתחיל להיות פעילה בהן - לגיל שלה, עם עוד אנשים כמוה המבקשים שיקום לאחר דיכאון. יש שעות יצירה - ריפוי בעיסוק. למי שיש כוח והיצר הטבעי שלו הוא לטפל באחרים - מוצאים להם התנדבויות מתאימות. אם היא משתחררת מהמחלקה מאחר ועליה לעבוד - ביטוח לאומי יכיר בה וישלם עבור תקופת השיקום שלה. אתם צריכים להגיש בקשה לביטוח לאומי. המטפל/ת שלה מהמחלקה יכול/ה לסייע בכך ולהנחות אתכם כיצד בדיוק פועלים בתביעה לביטוח לאומי. היא לא חייבת לשבת בבית ולהתכנס בתוך עצמה לדכאונות. אופציות השיקום נרחבות והן בהחלט הפתרון המתבקש כאן. ועוד, אתה חייל, עולה חדש [יחסית] המשרת בשירות קרבי. יש לך זכויות ככזה. פנה אל הגוף המתאים בנושא [קצינת ת"ש? בזמני זה מה שהיה לחיילים.. לא יודעת מה היום יש]. היא יכולה לסייע לך. לוודא שאמך בסדר ולהוריד ממך את הדאגה הזו. זה התפקיד שלה. ויש קצינות ת"ש העושות דרכן עד בית החייל כדי לסייע למשפחה כאשר מדובר בחייל בשירות קרבי פעיל. הן לקצינה והן לגורמים במחלקה יש את הכלים והיכולת לסייע לכם, גם במתן עזרה, גם בהכוונה וייעוץ לפתרונות. פנה אל שני הגופים הללו ובקש סיוע. הדברים יסתדרו אם תפעלו נכון. אין לי ספק. מקווה שהדברים יסתדרו עבורכם כמה שיותר מהר. והחלמה מהירה וחזרה לחיים שוטפים ומלאים עבור אמך. וכל הכבוד על הדאגה והמסירות שלך.