TheOutsider
New member
לא יום אופטימי...סליחה
היום לא יום אופטימי וכיאה ליום כזה - הנה כמה דברים שנכתבו בימים אחרים שלא היו אופטימים. עומד בשדה הקרב והדמעות זולגות לתוך ראשי חודרים רק רסיסים רסיסים של מחשבות של חיילים אשר שוכבים חושבים על מוות וחיים וכל המחשבות בורחות דרך חורים. מתיישב בתוך המחילה חפרתי לעצמי כשרק הגענו - שיהיה לאן לברוח כשתבוא ההתקפה מציץ למעלה ורואה רק ערפל לא יפה כמו בהרים ערפל של מלחמה ובתוכו אפשר לראות קצת רגשות אפילו קצת שמחה שלא מזמן ברחה. יושב בשדה הקרב עם ידיים על הראש ודמעות על הפנים שמכסות את העיניים. שומע מסביבי את כל הדיבורים מדי פעם צועקים שנטשתי את העמדה אבל אחרי כמה דקות הם שוכחים וחוזרים למלחמה. יום אחד זה יגמר יום אחד אני אקום אני אזרוק את כל הנשק אלך בשדה הקרב בלי רימונים ואפודה בלי חיפוי ובלי עזרה אחצה שדות שפעם האמנתי שלפני המלחמה גדול בהם פרחו וערפל שרר בהם - ערפל של הרים לא של מלחמה אלך לאט ואסתכל לי מסביב אצחקק לי ואמשיך בלי חרטה. והנה הדר או השער, או הנה העולם בעוד רגע אני שם ובראש, הרסיסים קופצים מרוב שמחה שמחים שמישהו באיזה יום מן הימים יספר על הראש, של החייל, שממנו הם באים וכל העולם יקרא ויזיל דמעה. והנה עוד רסיס רחוק בא לכיווני אחכה לו עוד שניה - כל כך התאמץ כל כך רצה כשמתקרב אני מבין אני מבין שלא רסיס אלא כדור שנורה מרובה של מישהו אחר - לא בכוונה! הוא נורא, ונפל, וההדק בטעות ירה! ומאוחר מדי, אין לאן לברוח אין דרך חזרה.
היום לא יום אופטימי וכיאה ליום כזה - הנה כמה דברים שנכתבו בימים אחרים שלא היו אופטימים. עומד בשדה הקרב והדמעות זולגות לתוך ראשי חודרים רק רסיסים רסיסים של מחשבות של חיילים אשר שוכבים חושבים על מוות וחיים וכל המחשבות בורחות דרך חורים. מתיישב בתוך המחילה חפרתי לעצמי כשרק הגענו - שיהיה לאן לברוח כשתבוא ההתקפה מציץ למעלה ורואה רק ערפל לא יפה כמו בהרים ערפל של מלחמה ובתוכו אפשר לראות קצת רגשות אפילו קצת שמחה שלא מזמן ברחה. יושב בשדה הקרב עם ידיים על הראש ודמעות על הפנים שמכסות את העיניים. שומע מסביבי את כל הדיבורים מדי פעם צועקים שנטשתי את העמדה אבל אחרי כמה דקות הם שוכחים וחוזרים למלחמה. יום אחד זה יגמר יום אחד אני אקום אני אזרוק את כל הנשק אלך בשדה הקרב בלי רימונים ואפודה בלי חיפוי ובלי עזרה אחצה שדות שפעם האמנתי שלפני המלחמה גדול בהם פרחו וערפל שרר בהם - ערפל של הרים לא של מלחמה אלך לאט ואסתכל לי מסביב אצחקק לי ואמשיך בלי חרטה. והנה הדר או השער, או הנה העולם בעוד רגע אני שם ובראש, הרסיסים קופצים מרוב שמחה שמחים שמישהו באיזה יום מן הימים יספר על הראש, של החייל, שממנו הם באים וכל העולם יקרא ויזיל דמעה. והנה עוד רסיס רחוק בא לכיווני אחכה לו עוד שניה - כל כך התאמץ כל כך רצה כשמתקרב אני מבין אני מבין שלא רסיס אלא כדור שנורה מרובה של מישהו אחר - לא בכוונה! הוא נורא, ונפל, וההדק בטעות ירה! ומאוחר מדי, אין לאן לברוח אין דרך חזרה.