לא יכולה כבר יותר..עזרו לי

[הילוש הקטנה]

לא יכולה כבר יותר..עזרו לי

אני כבר כמעט שנה בצבא.. 11 חודשים ליתר דיוק... מההתחלה לא רציתי להתגייס, הייתי שקועה בדכאונות עוד הרבה לפני הצבא ופחדתי שהמצב שלי ידרדר.. כמובן שההורים שלי אף פעם לא לקחו את זה ברצינות בכל מקרה, התגייסתי, וכמעט יצאתי מהצבא בזמן הטירונות, אבל מרוב פחד שלי ממה אנשים (משפחה ואנשים מבחוץ) יגידו ניסיתי לשכנע את הקב"נית שתשאיר אותי בצבא. בסוף רק הורידו לי לפרופיל נפשי 45. העבירו אותי לקורס אחר ממה שיועדתי אליו ובאמת שבקורס היה לי טוב, אבל כשהתחלתי את הסדיר, ההרגשה הרעה חזרה.. אני בסדיר כבר 8 חודשים וכל יום הוא יותר נוראי מזה שקדם לו.. אני כבר כל כך מיואשת, אני מרגישה כמו זומבי מהלך, אני כל הזמן מרגישה רע, בוכה כמעט כל יום, אפילו התחלתי להרגיש רע פיזית. אני לא יודעת כבר מה לעשות עם עצמי.. האנשים שקרובים אלי לא מבינים מה קורה לי. אף אחד לא לוקח אותי ברצינות. לפעמים מתחשק לי לחתוך את עצמי רק כדי שהם יראו את הדם והצלקות ויבינו שאני באמת פגועה. אבל אני אף פעם לא חותכת את עצמי. אני פחדנית. פוחדת מכאב ופוחדת שאנשים יחשבו שאני פסיכית ויכניסו אותי למוסד לחולי נפש. שאלוהים יקח אותי כבר.... עזרו לי.....

 

[timmyy]

הי

למה בקורס היה לך טוב? מה היה לך שעכשיו אין? לגבי עכשיו- אין כמו לנסות להיפתח לאנשים ולדבר... (אך לא כולם מבינים ) תמיד אפשר לפנות לפסיכולוג באזרחות, או לקבן (הוא בשבילך לא רק להוריד פרופיל )...

 

[הילוש הקטנה]

בקורס היתה לי תקווה

היתה לי תקווה שיכול להיות לי טוב, אפילו שזה צבא. בקורס הרגשתי שמעריכים אותי, גם המפקדות וגם חלק מהבנות בקורס. עכשיו אני מרגישה מושפלת, כל הזמן מטרטרים אותי, כולם במשרד שונאים אותי.. אין לי עם מי להיות.. וזה נמשך כבר 8 חודשים וכל הזמן זה רק מדרדר.. אני לא יודעת אם לצאת מהצבא יפתור לי את הבעיה.. למרות שזה יכול להקל עלי במיידית.. אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי, אני מרגישה שאני מאבדת את השפיות שלי.. אני כל הזמן בוכה, הדברים הכי קטנים יכולים לגרום לי לבכות.. היום למשל שמעתי את לה-קרימוסה שזה חלק מהרקוויאם של מוצרט, וזה גרם לי לבכות בגלל שמוצרט לא הספיק לסיים את הרקוויאם בגלל שהוא מת בזמן הכתיבה... אני רציתי ללכת ללמוד מוסיקה, רציתי להיות זמרת ומוסיקאית ידועה בעולם יום אחד... היו לי שאיפות, אבל עכשיו אני בכלל לא מצליחה למצוא טעם... מה הטעם שאני אלמד בכלל? מה הטעם שאני אעבוד? מה הטעם שלי להתקיים?? אני מרגישה שהקיום שלי הוא לחינם.

 

[סהר-תמיכה]

לצעוק את הכאב

הילוש, אנחנו שומעים את הצעקה שלך, את הכאב שהבדידות בצבא גורמת לך, שומעים שאת לא מוצאת את עצמך, מרגישה שהמקום לא מתאים לך ומרגישה שמיום ליום את נהיית יותר רגישה, כאילו כל דבר סביבך יכול לגרום לך להתפרק... ולאט לאט את מרגישה את הטעם נעלם... יקרה, אולי לפני שהכל קורס, כדאי לפנות לעזרה מקצועית, אולי כדאי לחשוב שוב על פנייה לקב"ן כדי לנסות לראות איך הוא יוכל להקל עליך... אולי תוכלי למצוא איתו דרך להחזיק מעמד, לעבור את התקופה שנשארה, שתפי אותנו, ספרי לנו מה שלומך, פה בפורום או בשיחה אישית, אולי נוכל לנסות לעבור איתך את התקופה הזאת...

 

[הילוש הקטנה]

ניסיתי הכל..כלום לא עזר

אני מטופלת אצל קב"נית, אבל אני לא מרגישה שהיא עוזרת לי... היא אמרה שהיא תפסול לי מקצוע ותעביר אותי למקום אחר אבל בינתיים אני לא רואה שמשהו קורה עם זה בכלל, היא תיאמה לי פגישה עם קצינת כוח אדם בבסיס שהתנאים בו ממש קשים (כל החיילות צריכות לשמור שם עם נשק שבוע ברציפות כל חודש ובמקביל לעבוד - אין זמן מנוחה אפילו), הלכתי, התרשמתי שיכול היה להיות לי טוב, אבל רק השמירות האלה הרסו את זה (יש לי גם בעיות כלכליות ואני לא יכולה לאפשר לעצמי להעדר מהבית במשך שבוע כל חודש, אף מעסיק לא ירצה להעסיק אותי, ואני לא אוכל לעזור לאמא שלי). חזרתי אל הקב"נית באותו יום למרות שהיא קבעה לי תור לעוד שבועיים וחצי, וכשאמרתי לה שאני לא חושבת שזה אפשרי מבחינתי היא דיברה אלי בנימה של זילזול ואמרה לי שזה מה שיש ושהיא לא יכולה לפטור אותי משמירות.. אחרי שבטירונות כשהיא ראתה אותי לראשונה היא אמרה לי שהיא לא רוצה שאשמור כי היא מפחדת ממה שאני עלולה לעשות לעצמי... אם הקב"נית מדברת אלי בזילזול ולא עוזרת לי, מי בצבא הזה כן יכול לעזור לי?? מה אני אמורה לעשות??

 

[קרמבו וניל17]

אני מבינה בידיוק מה את עוברת =\

עברתי את זה גם- הצבא הביא אותי למקומות שבחיים לא חשבתי שאני אגיע... אבל יש משהו שאת צריכה לזכור הוא שהצבא זה לא החיים שלך.. זה שנתיים שאת חלקם את צריכה להקדיש למערכת ופה זה נגמר! כמו שהיו לך חיים לפני והיו לך שאיפות וחלומות כך גם יהיו לך אחרי...אפילו שכרגע זה לא נראה כך כי את אבודה בתוך בילבול וחוסר ודאות וחוסר נוחות ולהרבה יש רגעים כאלה... אבל בגלל שגם אני עברתי ועדיין עוברת לתקופה לא קלה בצבא שעושה לי תמוות תמיד צריך לזכור שהצבא הוא לא מהות הקיום שלך!!!!!!!!! לא נולדת כדי לשרת בצבא ,נולדת ,חוץ מכדי להתקיים, כדי להיות בת אוהבת ותומכת,חברה,רעיה,אמא וגם האישה שאת רוצה להיות בין אם זה זמרת ומוסיקאית או אולי משהו אחר....תחשבי על כל הדברים שבגלל הצבא למדת להעריך..כמו משפחה,בית,חברים.. תחשבי על מה שלמדת על עצמך! כמה את חזקה! והתמודדת עם הכל לגמרי לבד! איך התבגרת..תחשבי לעצמך כמה מכשולים עברת ב11 חודשים האלה ובכל זאת שרדת, היה קשה ועכשיו אולי זה מרגיש לך ממש בלתי נסבל וגם לי ככה מכל דבר קטן אני מסוגלת להתפרץ וזאת הרגשה שהפעם זהו זה לא נסלח.. הפעם אני לא יכולה להמשיך הלאה ...אני משערת שאת בבסיס פתוח אז תנסי עכשיו עד שימצא פתרון והתקופה הקשה תחלוף, תנסי גם לשתף חברות או הורים לפעמים רק לספר זה מקל..אבל חוץ מזה תנסי להעסיק את עצמך בדברים אחרים כמו ספורט,סרט טוב, ספר,להתחיל ללמוד משהו שמסקרן אותך כמו מוזיקה תתחילי לבדוק באינטרנט כל מיני אתרים של בית הספר הטובים ביותר בעולם למוסיקה וכל מיני דברים כאלה שמעוררים בך עיניין! כי זה עוזר מידי פעם להיזכר שיש עולם מחוץ לצבא ויש חיים אחריו למרות שעכשיו זה נראה הכי רחוק בעולם וזה מרגיש עמוק בבוץ אבל לאט לאט התשוקה לכל תחומי העיניין האלו שאבדו רחוק רחוק בתאי הזיכרון במוח - תחזור!!! אחד הדברים החשובים שלמדתי בצבא(שבוע הבא רק רבט) הוא שהכל זה בירוקרטיה ותהליכים וצריך להיות מאוד סובלניים ומאופקים והבטחתי לעצמי שלאחר השירות אני לא אסכים בחיים לעבוד בארגון כל כך לא מאורגן ולא אחראי ולא פרקטי בכלל! בכל אופן זאת הייתה חפירה .. מקווה שזה עזרה לך אפילו בקצת לשפר את ההרגשה ותאמיני לי שאני כן מבינה מה את עוברת כי אני עדיין עוברת את זה.וזה לא שווה את זה לפעמים אני מתחילה לכעוס על זה שאני אפילו מרשה לעצמי להתאכזב או לבכות בגלל צבא...=) שיהיה שבוע טוב ואם לא תמיד יש את הסופ"ש הבא!

 

[timmyy]

אממ

בקשר לטיפול- מה עם פסיכולוגית אזרחית? אולי תנסי לעבור בכל זאת לבסיס אחר שבו יהיה לך יותר טוב.. או אולי לעבור לתפקיד עם יותר "ראש גדול"? מקווה שבסוף יהיה טוב...

 

[הילוש הקטנה]

סיוט

היום היה לי כל כך רע שניסיתי לפגוע בעצמי (לא ממש הצלחתי... כמה שריטות שהשאירו צלקות.. לא יותר) גם נעדרתי מהמשרד למשך שעה בערך.. בכיתי בחוץ.. ואף אחד לא חיפש אותי... אף אחד לא מבין אותי שם נמאס