לא יכולה להמשיך ככה. צריכה עזרה.
חצי שנה עברה מאז שנפרדנו. מאז שנפרדתי מאהובי, מהדבר המשמעותי ביותר בחיי.
אני בת 20. היינו ביחד 3 שנים. אני יכולה להרחיב הרבה על מה שהיה שם, על מה שהיינו אחד בשביל השני, על גודל האהבה, אבל זה מכאיב לי כל כך שאני לא מסוגלת לעשות את זה.
זה נגמר ביוזמתו, ומסיבות ברורות ולגיטימיות. זה נגמר יפה, בכבוד ובהבנה. ובאהבה.
חודש עבר מהפרידה ולאחר חודש החלטתי עם עצמי שאני לא אתן לזה לקרות, שאני אוהבת אותו ואנחנו צריכים להיות ביחד. ומאז התחלתי לעשות פעולות שונות, שיגרמו לנו לחזור. התקשרתי, באתי, דיברנו, בכיתי, התחבקנו, שכבנו, היו לנו כמה ימי ביחד כמו פעם אבל שוב ושוב הוא אמר- שהוא אוהב אותי, אבל הוא לא רוצה להיות בן הזוג שלי. כרגע.
וככה עברו להם חמישה חודשים- בכל פעם לא מדברים שלושה שבועות, חודש, ואז אני עושה צעד כלשהו . והוא אומר- אני אוהב אותך, ומתגעגע, אבל אני לא רוצה להיות ביחד.
וזה לא נותן לי מנוח. ואני כבר מבינה שאנחנו לא נחזור. אבל זה לא עוזב אותי. ואני לא מצליחה ככה. פשוט לא יכולה. חושבת עליו כל הזמן. בכל פעם שקורה משהו טוב, אני רק רוצה לספר לו. בכל פעם שקורה משהו רע, אני רק רוצה שהוא יחבק אותי. עוד לא עבר לילה אחד מאז הפרידה בו הוא לא היה הדבר האחרון שחשבתי עליו לפני שנרדמתי, לא ליווה אותי בחלומות, ולא היה הדבר הראשון שחשבתי עליו כשפקחתי עיניים. לא עבר יום בו לא בדקתי לפחות פעמיים את דף הפייסבוק שלו, ומתי היה מחובר לאחרונה בוואצאפ. ומה זה בכלל משנה.
אני לא יכולה יותר. לא מצליחה. מרגישה שנאבדתי קצת בעולם הזה. לא יודעת איך להמשיך הלאה.
יודעת להגיד לעצמי שזכיתי באהבה נדירה, ושאני ברת מזל, ושזה נגמר, ויהיו עוד, ואני צעירה, ויש הרבה דגים בים. ואני מאמינה בזה. אבל זה לא עוזר לי להפסיק עם האובססיה הזו.
מה אני אעשה ? צריכה עזרה.
חצי שנה עברה מאז שנפרדנו. מאז שנפרדתי מאהובי, מהדבר המשמעותי ביותר בחיי.
אני בת 20. היינו ביחד 3 שנים. אני יכולה להרחיב הרבה על מה שהיה שם, על מה שהיינו אחד בשביל השני, על גודל האהבה, אבל זה מכאיב לי כל כך שאני לא מסוגלת לעשות את זה.
זה נגמר ביוזמתו, ומסיבות ברורות ולגיטימיות. זה נגמר יפה, בכבוד ובהבנה. ובאהבה.
חודש עבר מהפרידה ולאחר חודש החלטתי עם עצמי שאני לא אתן לזה לקרות, שאני אוהבת אותו ואנחנו צריכים להיות ביחד. ומאז התחלתי לעשות פעולות שונות, שיגרמו לנו לחזור. התקשרתי, באתי, דיברנו, בכיתי, התחבקנו, שכבנו, היו לנו כמה ימי ביחד כמו פעם אבל שוב ושוב הוא אמר- שהוא אוהב אותי, אבל הוא לא רוצה להיות בן הזוג שלי. כרגע.
וככה עברו להם חמישה חודשים- בכל פעם לא מדברים שלושה שבועות, חודש, ואז אני עושה צעד כלשהו . והוא אומר- אני אוהב אותך, ומתגעגע, אבל אני לא רוצה להיות ביחד.
וזה לא נותן לי מנוח. ואני כבר מבינה שאנחנו לא נחזור. אבל זה לא עוזב אותי. ואני לא מצליחה ככה. פשוט לא יכולה. חושבת עליו כל הזמן. בכל פעם שקורה משהו טוב, אני רק רוצה לספר לו. בכל פעם שקורה משהו רע, אני רק רוצה שהוא יחבק אותי. עוד לא עבר לילה אחד מאז הפרידה בו הוא לא היה הדבר האחרון שחשבתי עליו לפני שנרדמתי, לא ליווה אותי בחלומות, ולא היה הדבר הראשון שחשבתי עליו כשפקחתי עיניים. לא עבר יום בו לא בדקתי לפחות פעמיים את דף הפייסבוק שלו, ומתי היה מחובר לאחרונה בוואצאפ. ומה זה בכלל משנה.
אני לא יכולה יותר. לא מצליחה. מרגישה שנאבדתי קצת בעולם הזה. לא יודעת איך להמשיך הלאה.
יודעת להגיד לעצמי שזכיתי באהבה נדירה, ושאני ברת מזל, ושזה נגמר, ויהיו עוד, ואני צעירה, ויש הרבה דגים בים. ואני מאמינה בזה. אבל זה לא עוזר לי להפסיק עם האובססיה הזו.
מה אני אעשה ? צריכה עזרה.
