לא יכולה להרדם,

koval10

New member
לא יכולה להרדם,

מחר כל הילדים יתחפשו והבן שלי לא יהיה שם, גיל רצה להיות הארי פוטר, כבר תכננו את התחפושת.. ומה שקורה זנ שרשמנו מילים מהרי פוטר על הקבר שלו: "מוות זו רק עוד הרפתקה...", רשמנו ברוסית, כי הוא מאד אהב לקרוא את הארי פוטר ברוסית. דניאל תהיה מחר מלכת הפרפרים, היא מאד מתרגשת ומצפה ליום הזה ואני לא מסוגלת לשמוח, קשה לי להלביש בבקר רק ילדה אחת, כל הכיתה שלו מחר תתחפש והוא לא יהיה בחגיגת החיים הזאת.ילד מסכן שלי, למה, למה כל זה קרה? סליחה שאני שופכת כאן הכל, אני יודעת שלכולם פה במצב הזה,כרגע זה פשוט יותר חזק ממני. לא אלך מחר לעבודה, אשאר בבית, אשב בחדר שלו, אדבר אליו, אבכה ואולי זה קצת יקל ויתן הרגשה שהוא אתנו גם בפורים הזה. גיל, אתה תמיד אתנו, נוהב אותך תמיד! גם את זה כתבנו על הקבר. ילד יקר שלי, אהוב, סליחה שלא יכולתי להציל אותך, סליחה שילדתי אותך ככה,אמא אוהבת אותך, ילדי! ביי בני, לילה טוב לך ולכל ילדי הפורום. אנה, אמא שלך ושל דניאל, אחותך.
 

eaz1514

New member
ספק עם כל אחד מאיתנו מצליח להרדם

בכלל ובמיוחד לפני חגים, אזכרות, ימי הולדת וכו'. זה הקטע הכי קשה, לעשות את הדברים שהיינו רגילים לעשות לשני ילדים רק עובר אחד. מתחיל בדברים הכי טריוויאלים כמו לרדת למכולת ולקנות שוקו ולחמניה אחת ולא שניים, ללכת לסופר ולא לקנות מבחר שוקולדים עבור רונן, אני לא עוברת במדפים של הממתקים יותר. לדאוג לאוכל האהוב רק של ילד אחד, לקנות מתנה בחגים רק לילד אחד. להיות בחו"ל ולקנות מתנות לילד אחד למרות שאני תמיד מביאה לרונן איזה מזכרת שאני מניחה על המזנון ליד תמונתו. בני הבכור (30) נוהג כל חג, כל יום הולדת לתת שתי נשיקות אחת עבור רונן. סיפרתי בשבוע שעבר כאן איך בראש השנה הראשון בלי רונן ערכתי שולחן עם מקום נוסף בלי לשים לב, באופן הטבעי ביותר הרי אנחנו 4, פתאום קלטתי שאנחנו כבר לא לא 4. לוקח זמן אבל מנפנימים, מתרגלים למצב לא שזה כואב פחות. קראת לבן שלך גיל שמשמעותו שמחה, אני קראתי לו רונן מאותה סיבה שרק יהיה לו טוב ושמח וכל השמחה והאהבה שהשאירו לנו עכשיו צריכה להספיק עד סוף ימינו. אל תצטערי על שום רגע של חיים ולא משנה באיזה מצב. תתרכזי היום בילדה שלך תחבקי אותה חזק, פורים יעבור מהר. אילנה, אמא של רונן
 

שרון123

New member
אנה../images/Emo201.gif

לא מבינה על מה את מתנצלת. זה בדיוק המקום לשפוך את כל הכאב הנורא. בדיוק בשביל זה אנחנו כאן. גם לי היום קשה קשה קשה נורא. אפילו לא הצלחתי לקום בבוקר כדי להכין אותם. דודו עשה את זה ושלח אותם לביה"ס. אני קמתי רק אחרי שהם יצאו. לא יכולה לשמוח מפורים בלי הפיה שלי
מקווה להתאושש ולהצליח לשמוח איתם בהמשך החג.
 

eaz1514

New member
../images/Emo7.gif שולחת לכן חיבוק של כח ../images/Emo24.gif

אני יודעת שזה יום לא קל , לראות את כל הילדים המחופשים עם עיניים נוצצות, התחפושות משלוח המנות וכל וההתרגשות. לי זה לא עושה כלום אולי כי רונן לא אהב את פורים וגם בגלל שהוא חלה בגיל 18 הרבה אחרי שהתרגשנו מהחגיגות. אבל צץ לי עכשיו זיכרון של צלופן, סרטים צבעונים, צלחת קרטון והמון המון ממתקים,ואמא שמכינה 2 משלוחי מנות ורונן מזעיף פנים כי הוא " לא יקבל משלוח מנות יפה כמו שהוא נותן"
(היה אז משחק הגמדים שכל אחד מקבל משלוח מנות ולא יודע ממי)
לעומתו אחיו אף פעם לא יתלונן בקבל את הכל בהאבה רבה. אילנה אמא של רונן
 

koval10

New member
מחזירה חוביק עם ומנחם

לכל החברות. חג עצוב עם דמעות בעיניים, חג של זכרונות, ומחשבות מסוג "מה היה קורה לו..", מחבקת את כל פיות,רובוטריקים, מלכים ובטח את הארי פוטר שלי שגיל כבר לא יוכל להיות שהחג יעבור מהר, ובואו ננסה לשמוח ולשמח את הילדים שלנו, שלהם זה כל כך חשוב.
 

דליה ח

New member
ליבי איתכן, אימהות צעירות

ליבי איתכן אמהות צעירות, פורים כבר לא יהיה פורים שמח עבורכם. אצלכן זכרונות פורים מאוד קרובים. ויש עוד קטנטנים בבית שרוצים פורים כמו כל הילדים בגן/בית ספר. אני ממרומי גילי, יכולה לזכור איך שלחתי את הילדים בבוקר, עם תחפושות , משלוחי מנות, עם הרגשה עילאית של התרגשות, ואני הרגשתי האמא הכי הכי... שמשקיעה את כל נשמתה כדי שהילדים ירגישו הכי טוב שאפשר. אתן מרגישות גרוע עם החג הזה, שאת זה ל א צריך בכלל להסביר, וצריך כוחות נפש בלתי אנושיים כדי לטשטש את ההרגשה הזאת ולתת לילדים שבבית את שמחת הפורים.
 

בלה ענת

New member
אני בתחפושת כל יום וכמעט כל היום

מאז האסון, מאז שענתי אהובה נקטפה ממני אני מרגישה שהלבישו לי בכוח מסכת השקר. אני לא רוצה להיות עצובה, אני לא רוצה לבכות, אני רוצה לחיות כמו פעם. משפחה של 4 נפשות: אמא, אבא, בן ובת. אני רוצה אותה בחזרה, רוצה שלוח השנה יחזור לאותו הרגע שהודיעו לנו שענתי מאד חולה וימחוק את הצרה כאילו לא קרה שום דבר. התאריך הזה לא יהיה קיים וכולנו נחזור לאושר ולתכנון החתונה של ענת אור רוצה שנלך לבחור שמלת כלה. את זה ענתי לא הספיקה לעשות.................. אז אצלינו פורים כל יום, רק שהוא לא שמח תחזיקו מעמד בכל שניה של זמן שנותר לכולנו אמא של ענת אור ענת אור 06.05.1980-21.02.2007
 

koval10

New member
אמא של ענת אור היקרה

את הסברת את עצמך כל כך טוב, אני מוכנה לחתום על כל מילה שכתבת. הלוואי וזה היה אפשרי! כמה פעמים חשבתי על זה! להחזיר את הגלגל אחורה, למחוק את כל הסבל! אך במקרים שלנו זה בלתי אפשרי. המסכה הזו קיימת, המשחק אמור להמשך, אני אתך בכאבך ובסבלך. צריך לעשות פרצוף יפה במשחק גרוע. כל יום, כל היום. לא יכולה לתאר לעצמי איך במקום החתונה מתמודדים עם מחלה קשה של ילדה אהובה. זה פשוט הזוי. החיים הכו בך, אבל אומרים (אני בכוונה כותבת "אומרים" כי אלה לא המילים שלי) שהחיים שווים כדי להמשיך הלאה. אני עצמי עוד לא הגעתי למסכנה הזו. מחבקת אותך חזק-חזק. אנה, אמא של גיל ודניאל
 

בלה ענת

New member
שלום לך אנה אמא של גיל

אני לא חושבת שהמילים "החיים שווים כדי להמשיך" מתייחסות אלינו. אנחנו מתלבטים כל הזמן האם כדי להמשיך או לא? הרי נפגענו קשות, הפצע עמוק ביותר ואין סיכוי שקיימים כילים שיכולים לרפא אותנו. אין שום דרך להגיע לעומק הפצע והוא ממשיך לדמם עד ימינו האחרון ע"פ האדמה. כולנו ממשיכים, כל אחד בדרכו בהתמודדות של יום- יום. יום אחד קל יותר, יום אחר כבד יותר, עוד יום מטורף וכך עוד יום, עוד שנה ועוד שנה............. למי שיש ילדים שגרים בבית, כך אני חושבת, זה חבל הצלה. אפשר לחבק, לנשק ולדמיין דברים טובים . אפילו שקשה לך מאד לעשות דברים בשביל בתך הקטנה, את יודעת שאין לך ברירה. קמים, מסתדרים, מראים פנים מחייכות - דניאל צריכה את זה. היא תזכור אותו לתמיד. חייבים לדבר איתה על אח שלה ולתת לה לדבר ולתת לה לגעת בכל דבר שמזכיר את גיל. אני אישית כל הזמן בחדר של ענת, לובשת בגדים שמתאימים לי, ישנה בפיג'מות שלה ועוד המון המון ענת אור. הדברים ששייכים להם זה לא הוסף, הם נועדו לשימוש.
אמא של ענת אור ענת אור 06.05.1980-21.02.2007
 

yazi22

New member
תמשיכי

אני חושב שעצם הכתיבה והפתיחות והשיתוף מאפשר לנו להתחלק במעמסה וזה יכול להקל זה יפה מה שרשמתם על הקבר. וקשה.
 
למעלה