לא בריאותי,
אולי מצב נפשי... האמת היא שילדתי אותו במהלך לימודים מאוד אינטנסיביים, והיה קשה, גם ביחסים הזוגיים שלנו, אח"כ איכשהו חיכיתי ל"זמן המתאים" לילד נוסף, ראיתי אמהות שמתמודדות עם כמה קטנים ואנחנו מאוד נהנינו לתת 100% לילד אחד, וכשקצת יגדל...ואני ארזה... ופתאום הוא כבר בן שש. בנזוגי הוא בן יחיד בעצמו, ואינו חושב שזו בעיה, למרות שהוא מאוד נהנה להיות חלק מהמשפחה שלי. בנוסף יש לו ילדה גדולה יותר (שגרה עם אמא שלה) שהיא אחות נפלאה ליואב. הילד מפונק, מן הסתם, לא ברמה חולנית, אך מצד שני הוא מאוד נבון ומפותח לגילו ולפעמים אנחנו תוהים אם חוסר הבגרות הנפשית שלו הוא תוצר של היותו בן יחיד או בעיה מוכרת של פער בין השכל לרגש, שקיים כמעט אצל כל ילד מאוד חכם. כנראה שניהם. מצד שני, הוא מאוד חברותי ומבלה הרבה עם חברים וחברות וגם עם אנשים מבוגרים ואיננו משועמם כלל. לגבי עוד ילד - מי יודע. המחשבה עכשיו, על חיתולים, מוצצים, הנקה או בכלל הריון, נראית לי מאוד רחוקה.