רוצה לומר לך, נטע ש...
אני מאוד מכירה את התחושה הזו, של בדידות בים האנשים. לחוש שאין לך מושג מה אתה עושה..אך אני גם יודעת, מהניסיון הכן חיובי שאני צוברת, שזה הולך ומתמעט, ככל שאני נמצאת באותה חברה, והיא הופכת לפחות ופחות מנוכרת. גם לי יש טיו מהעבודה עדו כמה זמן..והייתה לי בדיוק אותה התלבטות..האם ללכת??? אך אני החלטתי פה אחד עם עצמי, שאני אלך, רק בשביל שאל אגיד שויתרתי לעצמי, שניסיתי..שאני לא נשארת בבית רק מהפחד שלא אצליח להשתלב בין ים האנשים, שחלקם אינו עובד איתי באותה המשמרת. רוצה רק להגיד שהתחושה הזו של להיות את וייחודית כמו שאת ושייקבלו את זה מוכרת, ושאין לי ספק שהיא גם מתפוגגת ככל שהחברה ניהיית פחות זרה. ולאט לאט זה גם קורה בחברות חדשות...ושיש מקום לך ולייחודיות שבך. שככל שתפגשי את עצמך יותר כן יהיה לך נעים יותר. לפגוש את עצמך, מתבטא במשיורים שמהם הלכתי לבלי רצון לשוב..אך בסוף, כשמתחזקים מגיעים גם אליהם...ומחבקים אותם..והטופ הוא בהתחברות..הזדווגות של השניים לאחד. שולחת לך אלפי קרני אהבה ותקווה. שם ים.