לא יכול יותר....
אני לא סגור שאני בפורום הנכון... אבל(אפילו יועצת אין לי בבית ספר..) לימודים דיי נמאס זה עבר כבר את כל גבול הטעם הטוב... לא יכול ללמוד יותר נמאס אני כיתה יב' 12 שנה סוחב יום אחרי יום אז בשנים הראשונות הייתי גאון א-ו הכל היה מושלם אבל פתאום עכשיו הכל יוצא החוצה מכיתה ז' אני בקושי סוחב את השנים התנהגויות ד' 50 נכשלים ומנסה ומנסה אינספור בתי ספר שהעיפו אותי...(יש שלושה כאלה... מז-יב') כיתה יא' עשיתי את המעשה ועברתי לבית ספר פרטי...(זה היה המפלט האחרון למה אם לא הייתי נאלץ לעבור ללמוד בבתי ספר סוג ד' עם כל מיני חברים מהעיר כאן...) אז כיתה יא' הציגה מצב שונה והפוך ובאמת השתנתי מקצה לקצה הוצאתי כמה בגרויות(ואפילו 5 באנגלית....) מה שמוכח לגביי זה שאני יושב אני מוציא ציונים טובים אפילו למרות ההתנהגות הגרועה מאוד והנכשלים(לא פשוט לחיות בנעליו של הליצן...) אבל אני לא מסוגל יותר לא מסוגל לשבת לא להתקרב לכיתה אני כל היום מבריז ובמקום לאמר לאמא שלי שפשוט אין לי כוח מרוב הכבוד שאני רוכש לה והאהבה באמת שאני לומד רק בשבילה רק בגלל שאמא שלי כ"כ תובענית....ורק בגלל גילה המבוגר... רק בגלל שאני יודע כמה זה חשוב לה אני ממשיך לקום כל בוקר ולרוב להבריז הטימטום שלי הוא שאני בבית ספר פרטי ושם כל יום שאתה לא מגיע מדווח להורים אז זה יוצר ריב קבוע וקשה לי עם הריבים האלה (ולרוב אני אחד שלא מתרגש מכלום...) נמאס לי לשקר לאמא שלי מצד אחד אני לא רוצה להפסיק אבל מצד שני אני לא מסוגל אני לא רואה את עצמי יושב ומשקיע זה כ"כ קשה לי אני קם בבוקר ומשתדל ללכת שוב אבל לא יכול כבר המצחיק הוא שנשאר לי כולה חצי שנה לסיים ופתאום אני נשבר אבל באמת נשבר.... לא יכול לא רואה מצב שאני יוצא מזה.... את השנה הזאת התחלתי בשאיפה להוציא בגרות מלאה(כי ככה הנתונים משנה שעברה יראו שאני מסוגל) ופייי אם כל מה שעברתי בחיים בדברים האלה להגיע למעמד כזה באמת יהיה הישג אדיר בשבילי אני כולי נטול מוטיבציה.... רוב החברים שלי הפסיקו ללמוד ממזמן (הרוב הפסיקו בשלהיי כיתה י'..)ורק אני תמיד נשארתי חזק ואמרתי שלא יהיה מאותם אלה שאפילו לסיים בית ספר לא הצליחו שאר החברים שלי כבר סיימו ללמוד לפני מספר שנים וגם זה בקושי הוציאו את ה12 שנות לימוד.. (כמובן שבימים אלה אני לומד בבתי ספר פרטיים אין שביתות...) זהו זה היה מן פורקן בחיים לא הוצאתי כזה גילוי לב ועוד לאינטרנט... תודה רבה....
אני לא סגור שאני בפורום הנכון... אבל(אפילו יועצת אין לי בבית ספר..) לימודים דיי נמאס זה עבר כבר את כל גבול הטעם הטוב... לא יכול ללמוד יותר נמאס אני כיתה יב' 12 שנה סוחב יום אחרי יום אז בשנים הראשונות הייתי גאון א-ו הכל היה מושלם אבל פתאום עכשיו הכל יוצא החוצה מכיתה ז' אני בקושי סוחב את השנים התנהגויות ד' 50 נכשלים ומנסה ומנסה אינספור בתי ספר שהעיפו אותי...(יש שלושה כאלה... מז-יב') כיתה יא' עשיתי את המעשה ועברתי לבית ספר פרטי...(זה היה המפלט האחרון למה אם לא הייתי נאלץ לעבור ללמוד בבתי ספר סוג ד' עם כל מיני חברים מהעיר כאן...) אז כיתה יא' הציגה מצב שונה והפוך ובאמת השתנתי מקצה לקצה הוצאתי כמה בגרויות(ואפילו 5 באנגלית....) מה שמוכח לגביי זה שאני יושב אני מוציא ציונים טובים אפילו למרות ההתנהגות הגרועה מאוד והנכשלים(לא פשוט לחיות בנעליו של הליצן...) אבל אני לא מסוגל יותר לא מסוגל לשבת לא להתקרב לכיתה אני כל היום מבריז ובמקום לאמר לאמא שלי שפשוט אין לי כוח מרוב הכבוד שאני רוכש לה והאהבה באמת שאני לומד רק בשבילה רק בגלל שאמא שלי כ"כ תובענית....ורק בגלל גילה המבוגר... רק בגלל שאני יודע כמה זה חשוב לה אני ממשיך לקום כל בוקר ולרוב להבריז הטימטום שלי הוא שאני בבית ספר פרטי ושם כל יום שאתה לא מגיע מדווח להורים אז זה יוצר ריב קבוע וקשה לי עם הריבים האלה (ולרוב אני אחד שלא מתרגש מכלום...) נמאס לי לשקר לאמא שלי מצד אחד אני לא רוצה להפסיק אבל מצד שני אני לא מסוגל אני לא רואה את עצמי יושב ומשקיע זה כ"כ קשה לי אני קם בבוקר ומשתדל ללכת שוב אבל לא יכול כבר המצחיק הוא שנשאר לי כולה חצי שנה לסיים ופתאום אני נשבר אבל באמת נשבר.... לא יכול לא רואה מצב שאני יוצא מזה.... את השנה הזאת התחלתי בשאיפה להוציא בגרות מלאה(כי ככה הנתונים משנה שעברה יראו שאני מסוגל) ופייי אם כל מה שעברתי בחיים בדברים האלה להגיע למעמד כזה באמת יהיה הישג אדיר בשבילי אני כולי נטול מוטיבציה.... רוב החברים שלי הפסיקו ללמוד ממזמן (הרוב הפסיקו בשלהיי כיתה י'..)ורק אני תמיד נשארתי חזק ואמרתי שלא יהיה מאותם אלה שאפילו לסיים בית ספר לא הצליחו שאר החברים שלי כבר סיימו ללמוד לפני מספר שנים וגם זה בקושי הוציאו את ה12 שנות לימוד.. (כמובן שבימים אלה אני לומד בבתי ספר פרטיים אין שביתות...) זהו זה היה מן פורקן בחיים לא הוצאתי כזה גילוי לב ועוד לאינטרנט... תודה רבה....