לא יכול לסיים את התיזה...

[behamok]

לא יכול לסיים את התיזה...

טוב כתבתי פה לפני שנה...והיום פה אנשים נפלאים שכתבו לי ואף עודדו את רוחי הדיכאונית אני מאובחן כ- ADD וכדיסלקט מטופל בריטלין. סיימתי תואר בביולוגיה ועכשיואו יותר נכון לפני שנה סיימתי כמעט את השני. את התואר השני אני פשוט לא מסוגל לסיים. למרות שאני לוקח ריטלין אני לא מצליח לנסח ולכתוב ואני פשוט יושב מול המחשב בהיסטריה כל יום איזה 10 דק ונשבר. אם אני לא אסיים לכתוב בחודשים הקרובים אני לא אקבל את התואר שלי . אני ממש ממש בדיכאון. אני רוצה לציין שלא דיברתי עם המנחה שלי כבר שנה, היו לי איתו בעיות לא קלות במהלך התואר, יש לי פחד עצום להתמודד איתו. אני מכחיש. מצד שני אני תקוע בגללל זה בחיין שלי , אני עדיין עושה עבודה שהיא נוראית של סטודנטים . מפטרים אותי חדשות לבקרים ואני ממ ממש ממש מיואש אני כבר לא ילד ואני לא רואה איך אני מתקדם בכתיבת התזה. התחלתי טיפול פסיכולוגי אך לצערי נגמר לי הכסף לכך . אני מיואש וכואב אובד בעולם מרגיש קטן, וסובל במיוחד מהעבודה שבא אני עובד.... אם יש למישהו עצה או אפילו יכולת פיזית לעזור אני אשמח אני ממש שקוע ביגון הלא הגיוני הזה והלא רציונאלי... שיהיה לכולכם חג שמח. ג.

 

[KFIRB]

אני אישית לא זוכר אותך

אבל יכול להיות שבאותה תקופה כתבתי רק בפורום השני של יונה.."לקויות למידה". קודם כל אני רוצה לחזק אתידך על ההתמודדות. קראתי את הודעתך בעיון ויש לי כמה דברים להגיד : קודם כל, כבוגר תואר ראשון בביולוגיה אתה יכול לעבוד במקצועך להבדיל מבוגרי תואר ראשון אחרים. אני יודע שבטבע ובחרות התרופות האחרות וגם בחברות הביוטכנולוגיות מתקבלים ביולוגים בתואר ראשון, נכון לא למשרות מפתות אבל בהחלט לא לעבודות של סטודנטים(ואני מתנצל מראש אם אני טועה..). אני מתנצל אם אני טועה כי לדעתי עבודות של סטודנטים הם עבודות של ש"ל וטלמרקינטינג, וכל עבודה אחרת שהיא בתחום הלימודים שלך גם אם היא פשוטה היא עדיפה. תראה אני חושבשכעת אין לך מנוס מלשוחח עם המנחה שלך בצורה אסרטיבית(כשאני אומר אסטריבית איני מתכוון שתהיה תקיף איתו אלא לצורה שתזמין אותו לדיוןבצורה ששניכם תצאו מרוציםרמז אחד אוכל לתת לך דבר איתו בגוף ראשון , במקום לומר "אתה כך וכך" אמור "אני מרגיש ש... והייתי רוצה לברר איתך את...."), משיחה מזמינה כזו אתה יכול לנתב אותה לשני מקומות : האחד שתמשיכו להנחות ביחד, הוא אותך בהרמוניה ושיתוף פעולה, ולדעת שיש חילוקי דעות וזה בסדר שיהיו כאלו. או לחשוב ביחד על החלפת מנחה. ביחד, כדי לגייס המנחה הנוכחי להיות איתך ושהוא לא יתקע לך מקלות בגלגלים. אתה חייב לעשות את זה בעבור כל מחיר נפשי שזה ייקח ממך מהסיבה הפשוטה שאתה צריך מנחה תיזה ומהר. היות ואין לך כסף לא אמליץ לך על אימון או/ו טיפול קוגניטיבי התנהגותי שבדיוק עונה על הצרכים האלו(חרדה, דיכאון, אסטרטיביות, הפרעות קשב וריכוז). אבל אני מאמין שאם נלחמים בזרם יותר מידי חזק, סופו שהזרם יזרוק אותנו עוד יותר רחוק מאיפה שהיינו בהתחלה ולא יקדם אותנו הלאה. למה אני מתכוון? אני מתכוון שאם אתה מגיע למחשב |בהיסטריה סופו שלא תכתוב כלום, תרגיש מתוסכל יותר ויותר וכך זה מעגל קסמים בלתי פתיר, בוא נסכם קודם כל, שאתה מגיע למחשב רק ואך רק כשאתה רגוע , דבר שני בוא נסכם שאתה מגיע למחשב רק ואך ורק כשאתה יודע מה אתה רוצה לכתוב ורק אז תתחיל לכתוב. כשיונהתגיע לכאן, היא תכתוב את דעתה, אבל יש לנו במכללה תוכנה שעונה על הצורך "אני לא יודע מה לכתוב" התוכנה אינה ממציאה מלל אלא מסדרת את הבלאגן שמתרוצץ בראש, שכחתי את שמה, ויונה בטח , כמי שחיה את זה יום יום שעה שעה (את הטכנולוגיות המסייעות) בטח תדע.

 

[behamok]

מה אני אגיד מלבד שאתה מקסים

אז קודם כל תודה רבה על העידוד...ברציונל שלי אני יודע שזוהי הדרך ...מבלבד זאת אני רוצה לציין שסיימתי את העבודה במעבדה...כלומר אני לא צריך מנחה חדש כי את העניינים האקדמאים שלי כבר גמרתי כל מה שנותר לי זה לשבת ולכתוב את העבודה....אני פשוט מפחד להתמודד עם המנחה שלי כי כבר שנה מאז שסיימתי להגיע לאוניברסיטה ...ואפילו לא טרחתי לדבר איתו. השארתי את כל הדברים שלי במעבדה ונעלמתי כיאלו אין מחר.... בכל מקרה תודה רבה ג.

 

[KFIRB]

מה כלכך מפחיד?

לחזור אחורה ולהתנצל? להרגיש לא ניעים? הכל תלוי בדרך!!! אם תבוא בגישה מזמינה ומקבלת אחריות על עצמך, אני לא יכול להבטיח שהוא לא יכעס אבל אני יכול להבטיח שאתה תרגיש טוב יותר וכאשר הכוחות יהיו פנויים ממנו(כלומר אתה תסלח לו ולעצמך) תהיה פנוי יותר לעבודה. ובאמת שקשה קצת להבין מה עיקרו של הקושי? הניסוח של הרעיונות או הרעיונות עצמם? בראשון אולי נוכל לסייע לך בשני זה קצצת בעיה כי אנחנו לא מהתחום הביולוגי

 

[behamok]

שיתוק

אני לא יודע להסביר את זה מה כל כך מפחיד. פשוט עברתי טראומה מהבנאדם הזה..הוא היה טורח להשפיל אותי לפני כולם, שכתבתי את ההצעת מחקר הוא יצא ואמר שהיא כתובה ברמה של ילד בגן , כחל התיקונים שלו היו נקודות ופסיקים..את יכול להבין מה היה במהלך כל התואר.חטפתי וחטפתי כיאלו אין מחר, גם גככה הביטחון העצמי שלי לא מזהיר, אם לאמר בלשון המעטה... אני רק חושב על זה ובהטן שלי מתכווצות מתהפכת ואני לא ישן בגלל זה בלילה ..לא עושה לי טוב

 

[KFIRB]

מהן האלטרנטיבות?

או ליתר דיוק בשביל מה אתה צריך אותו? האם אתה צריך אותו? האם אתה לא יכול להחליף מנחה? האם לא הגיע הזמן להחליף מנחה ולו כדי לסיים את התיזה?

 

[behamok]

אלטנרטיבות

זהו שאין לי כך ...אני סיימתי כבר את החלק של ההנחייה מלבד זה שלא כתבתי את התזה. אני מרגיש כאילו אני צריך לבוטומי כדי להתחיל לעשות איזהו שינוי בחיי. והבעיה הנוספת שאני גם לא מוצא עבודה בתחום ואני די מאוד הכי שאפשר מתוסכל מזה.. פשוט ב אלי לזרוק הכל וההעלם מעולם . פשוט להבלע ולא להיות קיים. זה כל כך מדכא אותי שאני גם אומלל בעבודה העלובה שאני עובד בא. אני שקוע בדיכאון קשה וזה קשור לזה הכלקש ולזה בצורה לא ישירה אך מאוד הרסנית, אני יודע את ההגיון והרציונל, הוא ברור לי לחלוטין בצורה בהירה. ובכל זאת אני מתנהג בחוסר אחריות. זה מה שמדכא אותי יותר מהכל , התוצאה של התבוסתניות שלי ... בכל מקרה אני מודה לך ובכל לכל האנשים פה כל הרצון הטוב לעזור

 

[יונה שורק]

הווו דחיינות ארורה ומוכרת

ויחד איתה הרגשה לא נעימה. אחרי שעובר זמן שלא ניגשים למרצה, זה עוד יותר מבאס להתחיל שוב להיפגש איתו. הרגשה אולי קצת מושפלת, אולי קצת חוסר ודאות - ויחד עם זה נראה, שהבנת שאין ברירה, וצריך לסיים. אחרת חבל על הכל... כפיר נתן לך המון עצות טובות. תוכל לאמץ אותן. בנוסף לכך - יש קומונה של כותבי תזה ודוקטורט - שהם בדיוק במצב מבאס של דחיינות, או של קשיים עם מרצה, משהו כמו קומונת תמיכה. תוכל לנסות גם שם. עצה נוספת - אפשר לקחת (בשכר) קאוץ' - מישהו שיכול לעזור לך להגיע לדרך הנכונה, יחד עם תכנון הזמן והחלטות של גישה למרצה וכו'. בינתיים, אנחנו כאן, תוכל להמשיך "לקטר"... וננסה לעזור כמה שאפשר. (גם אם נעלמתי לכמה ימים.... אני פה)

 

[עדו בן צבי]

מוכר מאוד.

אני עברתי אי אילו תלעות בחיי בעיקר בגלל הלקות ולקח לי המון זמן מצוא את מקצוע הלימוד שאצטיין בו. עברתי את כל הקורסים של התואר השני עם ציון A חוץ מB אחד. המנחה שלי אינה משקיענית גדולה. הצעת המחקר שלי הייתה כבר מוכנה והייתי צריך רק לרבל אישורים ולהתחיל בניסוי אלא שראש החוג שם לב לטעות שהוא חשב שהיא קטנה ואני תפסתי שהיא ענקית. החלטתי לשנות לחלוטין את הניסוי ואת הרציונל של התזה, הייתי חייב לחזור לקריאת חומר רקע. התייעצתי עם מתנדבים ושיכנעתי את ראש החוג והמנחה להתחיל מהתחלה עם ניסוי הרבה יותר חכם וקצר אבל בדיוק כשרציתי להתחיל לכתוב את הצעת המחקר מהתחלה הילדים קיבלו חופשה של שבועיים.... עכשיו קשה לי מאוד להתניע אבל ברור לי שאם אני לא אגמור את התיזה מהר אני אתקע לנצח בחו''ל כי אישתי תחמיץ הזדמנות לקבל עבודה בארץ ותאלץ לפתוח מעבדה כחוקרת בחו''ל וזה פחות או יותר אומר להישאר לנצח פה. חביבי, כל מי שמתעסק במחקר בכל רמה מרגיש שהוא לא מוכשר, זריר, יעיל ומה לא. גם פרופסור מן המיניין עדיין חייב להוכיח כל יום שהוא גאון וזה ממש קשה. זה דומה לעיסוק באומנויות הבמה מכל בחינה חברתית ופסיכולוגית חוץ מהעובדה שמדען לא הופך לאליל נוער. קום מהריצפה, קח הלוואה וקח קווצ'ינג וגם טיפול ריגשי.