לא יצא לי לבשר שילדתי....../images/Emo95.gif
היי, לא השתתפתי פה יותר מדי, אבל הביקורים המעטים שלי עשו את שלהם. אנחנו חיים בהולנד ואופציית לידת הבית תמיד היתה קיימת. בעלי היה חרד מלידת בית ואני לא ידעתי איך אני באמת ארגיש... אז מה נעשה? ולכן החלטנו לא להחליט!!! ב-25 לינואר ישבתי וצפיתי בטלויזיה. היו לי גלי חום וכאבי מחזור ממש קלילים. היו לי כבר יותר חמורים... מאחר והיתי במעקב באותו יום והמיילדת אמרה שהבטן רכה ולא נראה לה שזה יהיה היום, חשבתי לעצמי... "טוב, נו, עוד פעילות רחמית. התוכנית בטלויזיה הסתיימה וחשבתי פתאום שבמהלך התוכנית שארכה חצי שעה היו לי כבר שלושה גלי חום
יש סיכוי שאלה צירים? הסיכום עם המיילדת היה שבכל מקרה "בשביל לא לעבור את כל המשמרות בבי"ח" היא מגיעה הביתה קודם לבדוק פתיחה וביחד ניסע כבר לבי"ח. בנתיים שקלתי אם בכלל להעיר את הבעל. התחלתי לפנות קצת כלים מהסלון... לא נעים אולי יבואו אורחים הלילה, לא? וגם שטפתי קצת כלים על כל מקרה. בספר של אילנה שמש "לידת בית" היא כותבת שבשלב שמתגבש הרעיון של "אלו הם צירים"
תכיני עוגה..... אני ממש לא בשלנית גדולה אבל שקלתי ברצינות תהומית לעשות עוגה. שכנעתי את עצמי שלא כדאי כי זה יעשה לי כאבי גב ואם אני צריכה ללדת אז לפחות שיהיה לי את הכוח
. בנתיים בעלי התעורר לבד והחלטתי להשתעשע במחשבה שהתחילו לי צירים. המסכן עוד לא ממש היה ערני ואיך שסיפרתי לו פתאום הכתה בי ההכרה שזה צירים ושזה נ ו ר א כואב!!! בבת אחת נשכבתי על הרצפה וצרחתי "אני לא יכולה, זה כואב, אני לא חזקה כמו שחשבתי, אני לא יכולה...." איכשהו הבאתי את עצמי למקלחת ובעלי התקשר למיילדת. הוא אפילו לא ידע לדווח לה מה התדירות של הצירים ואני צועקת... "זה כל הזמן" - פשוט כל הזמן!!! אחרי משהו כמו 20 דקות חצי שעה המיילדת היתה אצלנו בבית. היה כבר חצות וחצי. שעה בערך אחרי שהתוכנית בטלויזיה הסתיימה. כל הזמן הזה עד שהמיילדת הגיעה אני צועקת "לא רוצה בית... בי"ח... אפידורל... זה כואב.... אממממממממממממאאאאאאאא...." כשהמיילדת הגיעה דבר ראשון היא אמרה לי "צאי מהפאניקה". לא יכולתי אפילו ליישר מבט לכיוונה. כל כך כאב. היתי עם קומפרסים קרים על הבטן והמצח כי היו לי גלי חום כל הזמן ורעדתי. עברה רק חצי שעה מאז שבעלי התעורר וחשבנו כולנו שיש עוד שעות רבות לפנינו. המיילדת מנסה לשכנע אותי להסתובב כדי שתבדוק דופק ופתיחה ואפילו זה קשה לי כי לא מוצאים הפוגה בין הצירים. בסוף היא בודקת ואומרת שיש לה חדשות טובות אבל שהיא רוצה לבדוק שנית.... כן.... פתיחה של 7. אוטוטו לידה...... לאור הצרחות הרמות שלי המיילדת שואלת איפה אני רוצה ללדת - בבית או בבי"ח. אני יודעת שבפתיחה של 7 אף אחד לא יתן לי אפידורל ובטח לא בלילה בהולנד... איפה נחפש את המרדים עכשיו? מחליטים ללדת בבית. המיילדת שאמורה להזעיק את הסייעת הרבה לפני פתיחה של 7 מפעילה את בעלי ובנתיים רצה לאוטו להביא את כל הדברים שלה. בעלי אמר שהוא ראה אותה מהחלון שמה ספרינט..... מפה לשם ארגנו את המיטה ובדיוק חשתי צורך לדחוף. לקח זמן עד ששכנעו אותי לקום ולזוז עד המיטה כי פשוט לא יכולתי לזוז. אמרתי שאני מרגישה צורך לדחוף והמיילדת אמרה "אז תדחפי" ומי השפיר פקעו. המיילדת אומרת "אל תדחפי" ואני צורחת "אני לא יכולה" המיילדת אומרת "אבל הראש בחוץ..." אז אני עונה "אז תחזירי אותו...." בקיצור... עברו 2 שניות
היי, לא השתתפתי פה יותר מדי, אבל הביקורים המעטים שלי עשו את שלהם. אנחנו חיים בהולנד ואופציית לידת הבית תמיד היתה קיימת. בעלי היה חרד מלידת בית ואני לא ידעתי איך אני באמת ארגיש... אז מה נעשה? ולכן החלטנו לא להחליט!!! ב-25 לינואר ישבתי וצפיתי בטלויזיה. היו לי גלי חום וכאבי מחזור ממש קלילים. היו לי כבר יותר חמורים... מאחר והיתי במעקב באותו יום והמיילדת אמרה שהבטן רכה ולא נראה לה שזה יהיה היום, חשבתי לעצמי... "טוב, נו, עוד פעילות רחמית. התוכנית בטלויזיה הסתיימה וחשבתי פתאום שבמהלך התוכנית שארכה חצי שעה היו לי כבר שלושה גלי חום