לא כברוש מאת יהודה עמיחי. אפשר לדבר על זה

[פרח תרבותי]

לא כברוש מאת יהודה עמיחי. אפשר לדבר על זה

בשבוע שעבר, פרסמתי את השיר אשכבה (שבו ביכיתי, לפי אחת הפרשנויות, את הפורום והכרזתי על מותו, מה שהתברר בדיעבד כשמועות מוקדמות וחסרות שחר). בקיצור, השיר "אשכבה" דיבר עם השיר של יהודה עמיחי "לא כברוש", וגילי ביקשה לנתחו ביחד. אז מצורף קישור לשיר - בקובץ זמין לפתיחה אינטרנטית. לא אני שמתי את הקובץ ואני לא אחראית לשגיאה (אלה--> אלא). תוכלו לפתוח ולקרוא ולדבר עליו. הבעיה היא שהשיר זכה באינטרנט כבר לכל הפרשנויות האפשריות כולל טחינה עד דק, כיוון שהוא מהווה חלק מהחומר לבגרות. אבל אם מישהו רוצה לאמר עליו משהו אותנטי, מבלי להיות משוחד ושבוי בפרשנויות הללו, אז למה לא? ואם מישהו רוצה רק לקרוא את השיר הנהדר הזה, אז בוודאי ובוודאי...

 

[GALI02]

תודה פרח ../images/Emo13.gif

לא כברוש, לא בבת אחת, לא כולי, אלה כדשא, באלפי יציאות זהירות- ירוקות, להיות מוסתר כהרבה ילדים במשחק ואחד מחפש. לא כגבר היחיד, כבן –קיש, שמצאוהו רבים ועשו אותו למלך. אלא כגשם בהרבה מקומות מעננים רבים, להתחלחל, להיות שתוי פיות רבים להיות נשום כאוויר בשנה ומפוזר כפריחה באביב. לא הצלצול החד, המעורר בשער הרופא התורן, אלא בדפיקות , בהרבה אשנבים בכניסות צדדיות, בהרבה דפיקות לב. ואחר כך היציאה השקטה, כעשן בלי תרועה, שר מתפטר, ילדים עייפים ממשחק, אבן בגלגולים האחרונים לאחר המורד התלול, במקום שמתחיל מישור הוויתור הגדול, אשר ממנו, כתפילות המתקבלות, עולה אבק בהרבה ריבוא גרגירים. הערה לפני הניתוח: כמו שפרח אמרה, היה לי קצת קשה להתנתק ממה שכבר לימדו אותי וקראתי על השיר הזה, אני מאוד אהבתי את ההסתכלות על השיר כארספואטי אבל ניסיתי להוסיף דברים משל עצמי אני רואה בשיר מעין שני שירים שקשורים אחד לשני בקשר השוואתי. 2 הבתים הראשונים מדברים על הכתיבה ושני הבתים האחרונים על איך שהדובר מעוניין להיפרד מהעולם. הדובר משווה את אופן כתיבתו לדרך בא הוא רוצה לסיים את חייו. הכתיבה כדרך חיים (או החיים עצמם) שיר מקסים בעיני! בית ראשון: הדובר בשיר אינו רוצה להיות כברוש, שהוא עץ שנראה כמקשה אחת, מתבלט, גבוה מרוב העצים. ואז הוא ממשיך שאינו רוצה להיות "בבת אחת" ו"כולו". אם משויים זאת לכתיבה אזי הוא בעצם רומז שאינו רוצה לתת את כולו בבת אחת, אינו רוצה שרק קומץ קטן יבין אותו וייתן פרשנות אחת ויחידה (אולי אפילו מדוייקת) לשיריו. אלא הוא רוצה להיות כמו דשא, לכתוב ב"אלפי יציאות זהירות-ירוקות" המילה "יציאות" מתקשרת לי מאוד חזק לנושא הכתיבה (ולכן התמקדתי בפירוש הזה- אני יודעת שיש נוספים). דשא מורכב מכמה קבוצות של עשבים, אינו צומח כמקשה אחת ואם משווים לכתיבה הרי שאלו הן הפרשנויות השונות שכל אחד יכול לתת לשיריו של הדובר, זה כאילו שהכותב כותב בשיר אחד מספר שירים קטנים שמיועדים לקהל מאוד מגוון ורחב. והשורה האחרונה של הבית שוב מחזקת את הנאמר: הדובר רוצה להיות "מוסתר" כמו הרבה ילדים כלומר לא להיות גלוי מדי ושאפשר יהיה לפרש את דבריו רק באופן אחד, אלא להיות מוסתר כך שהקורא (הילד שמחפש) יוכל לגלות בכל פעם פירוש נוסף. הוא גם בחר דווקא בהשוואה לילדים ולמשחק- אולי כי במשחק אנחנו נותנים לעצמינו להיות משוחררים, לא נדבקים למוסכמות ורואים דברים בצורה יותר יצירתית (בכלל מאפיין ילדים) בית שני: הדובר אינו רוצה להיות כמלך שמולך במקום אחד ושרבים מעריצים אותו, אבל כמו שאני הבנתי, אמנם מלך מוערץ ע"י רבים אך מאותן הסיבות, כלומר הם מכירים רק פן אחד שלו. ובכל מקרה הדובר בשיר אינו מעוניין "למלוך" רק במקום אחד אלא מעוניין להגיע למקומות וקהלים נרחבים. "עשו אותו למלך"- אולי גם זה מפריע לדובר, הוא אינו רוצה שימליכו אותו באופן רשמי, אלא "בקטנה" כל אחד לעצמו (ואולי קצת נתתי כאן לאסוציאציות שלי יותר מדי דרור) "אלא כגשם בהרבה מקומות"- גשם שמרווה את הארץ, בהקבלה לשירים, אבל לא רק במקום אחד אלא בהרבה. וכאן הוא מרחיב את ה"הרבה" : מעננים רבים, כלומר העננים הם אלו שמורידים את הגשם ואם משווים לשירה אז אולי הוא התכוון שמקור ההשראה שלו, החומרים שמהם הוא שואב את הכתיבה גם הם רבים ומגוונים. "להתחלחל, להיות שתוי פיות רבים"- שורה מקסימה בעיני ושוב מתחברת לנושא הכתיבה. הדובר מעוניין שיישתו את שיריו אנשים רבים, ששיריו יהיו מצרך כה חשוב עבור רבים, שיחלחל לליבותיהם של רבים. "להיות נשום כאוויר בשנה ומפוזר כפריחה באביב"- גם שורה מקסימה ומחזקת את הנאמר לפני כן. אוויר במצרך יסודי וקיומי ופריחה כמשהו שאינו חיוני אך מוסיף כל כך הרבה לחיינו... אמשיך בניתוח בהודעה נוספת (גם מחוסר זמן וגם כי כבר נהייה ארוך....

)

 

[פרח תרבותי]

בינתיים, רק תיקון קל../images/Emo39.gif

גילי, לא שיש לי זמן עכשיו (נקיונות של יום שישי) אבל אם כבר העתקת ת'שיר, אז שימו לב לתיקון בבית הראשון ("אלא כדשא"): לא כברוש, לא בבת אחת, לא כולי, אלא כדשא, באלפי יציאות זהירות- ירוקות, להיות מוסתר כהרבה ילדים במשחק ואחד מחפש. ורק מאוחר יותר אתייחס "באמת".

 

[GALI02]

צודקת, תודה ( זאת הצרה עם קופי&פייסט../images/Emo8.gif)

 

[פרח תרבותי]

זה לא את, זה הם!../images/Emo13.gif

 

[GALI02]

המשך (בתים 3,4)

לא הצלצול החד, המעורר בשער הרופא התורן, אלא בדפיקות , בהרבה אשנבים בכניסות צדדיות, בהרבה דפיקות לב. ואחר כך היציאה השקטה, כעשן בלי תרועה, שר מתפטר, ילדים עייפים ממשחק, אבן בגלגולים האחרונים לאחר המורד התלול, במקום שמתחיל מישור הוויתור הגדול, אשר ממנו, כתפילות המתקבלות, עולה אבק בהרבה ריבוא גרגירים. בית 3: כאן הדובר מתאר את האופן בו הוא היה רוצה לסיים את חייו. בבית זה הדובר עדיין בבית החולים והוא אינו רוצה שמותו/גסיסתו יוודעו ב"רעש וצלצולים" אלא ב"הרבה דפיקות לב" שאני ראיתי את זה כמשהו יותר אישי, רגשי, חבוי (וושוב ה"הרבה" מול הצלצול הבודד והחד) בית 4 : תיאור המוות עצמו, היציאה מהעולם. הדובר רוצה להתפוגג כמו העשן שנעלם באוויר, בשקט . ומביא בתור השוואה שר שמתפטר (דווקא בעיני שר שמתפטר עושה זאת בדרמטיות, לעיני התקשורת וכו') ושוב מוטיב הילדים (מעין מעגליות, חזרה לבית הראשון, רק שהפעם הילדים עייפים מהמשחק, כמו הדובר ואולי יש כאן שוב קשר לכתיבה- הילדים שקודם "חיפשו" את הדובר, כבר עייפים, אולי עייפים מכתיבתו? או, יותר מסתדר, הדובר עצמו כבר עייף? אולי המוות שמתואר הוא גם הריחוק מהכתיבה?) והדובר ממשיך להשוות את הדרך בה הוא רוצה לסיים את חייו, הפעם הוא משווה זאת לאבן שהתדרדרה במדרון תלול והגיעה לסופו, למישור. המדרון התלול יכול להיות החיים המהירים וכל מה שמשתמע מכך והמישור הינה התחנה האחרונה ולא סתם מישור, "מישור הוויתור הגדול"- הנקודה בה אין יותר קונפליקטים שמאפיינים את החיים ומאותו המישור, הדובר מתאר את מה שיוותר ממנו כמעין סופת אבק המורכבת, שוב, מהמון גרגירים (אפשר לחזור לכתיבה- מה שיוותר ממנו אף הוא מכוון להרבה לבבות של אנשים שייקראו אותו לאחר מותו)

 

[GALI02]

מממ...אולי בכל זאת? מישהו?

 

[פרח תרבותי]

כמה מלים../images/Emo39.gif

כמה מלים משלי על השיר "לא כברוש". ראשית - את הבגרות עברתי לפני מיליון שנה ואינני חושבת שאז הוא נכלל במסגרת הלימודים. בכל אופן, קראתי אותו שנים לאחר מכן ומעולם לא קראתי איזו פרשנות שלו. ההתייחסות לארספואטיקה פה היתה לפיכך חדשה עבורי, ואני מנסה לתאר את התחושות הראשונות שלי לגבי השיר, ואפילו בטרמינולוגיה לא "אקדמית" ספרותית. לפי הקריאה שלי, הדובר מבחין בין שני מצבים/איכויות שונות במהותן: להיות בולט, במרכז, קולני ורעשני או, מנגד, להיות שקט, לא אחד כי אם רבים, לא בולט כי אם חלקיקים נחבאים. ההבחנה הזו היא משהו בדומה ל"מים שקטים חודרים עמוק". המחיר של היות נוצץ ובולט זה שהטעם גם נגמר מהר, שאתה יכול להישבר ולהיגמר באחת, ואילו הוא רוצה להיות מורגש בפרטים הקטנים, בחיי היום יום, בנשימות, ולהשאיר חותם לזמן ארוך. ברוש יכול לקרוס. אבל דשא? הרצון הזה הוא רצון מהותי - בין אם מדובר כך לגבי החיים ובין אם מדובר לגבי המוות. (וגם אם מדובר לגבי הכתיבה). במילה חיים אני מתכוונת לאוסף הארועים והחוויות שמרכיבות את החיים, לאופן שבו אנחנו מרגישים את החיים אבל גם לאופן שבו אחרים רואים אותנו. באיזה אופן רוצה הדובר שיראו אותו? בולט ושטחי או אלפי יציאות ירוקות? ואיך הוא ימות? לא בתרועה, לא כברוש, אלא כדשא, ואפילו כרבוא גרגרי אבק.

 

[milim]

תודה עבור הניתוח גילי ופרח ורק אנקדוטה

לא למדנו את השיר הזה לבגרות, ובכלל גיליתי אותו רק בזכות איור של אבי (כן, שוב האיורים שלו.) האיור יושב לו על מדפי עם כיתוב הבית הראשון של עמיחי וכמובן, השם- עמיחי. שנים חשבתי שזהו כל השיר- בית א'. כשנכנסתי לפורום, אני חושבת שדנו בשיר, ואז גיליתי בהפתעה עצומה את שני הבתים האחרונים. זה היה נורא! כמו לראות אהוב נעורים אחרי חמישים שנה עם הנכדים... אבל לאט לאט למדתי שהנכדים דווקא בסדר עד היום אני מאוד אוהבת את הבית הראשון. והאיור.

 

[GALI02]

תודה על הסיפור הזה, מילים

וגם אני אוהבת במיוחד את הבית הראשון (אני מניחה שבאיור היו ברוש ודשא, מעניין היה לראות אותו)

 

[GALI02]

"מים שקטים..."

מאוד אהבתי את הקישור שעשית (לא צריך הרבה "רעש וצילצולים" כדי להעביר מסר עמוק ובכלל להותיר רושם) אהבתי גם את הדשא והחוזק שלו (גם אם נראה לכאורה שהברוש חזק יותר) נ.ב קצת עליי. בתור "מים שקטים" שכזאת בעבר לא כל כך אהבתי את המשפט הזה, הזכרת לי נשכחות )