מטפלים מוגבלים
שלום עינת זו אכן שאלה מוסרית ואנוכי, אשר מוגבלת אני, רוצה לספר לך מהצד האמיתי של החיים. יש לי נכות מלידה בשתי רגליי. אני לא יודעת אם ביקרת באתר שלי, אך שם סיפרתי חלק קטנטן מחיי. בשל נכותי הפיסית, אימי נשטה אותי כי היא לא היתה מוכנה לקבל שיש לה ילדה "נכה". למזלי-ואני מברכת על כך, זכיתי לגדול ללא אמונות אשר משרישים בנו ההורים ורק הצלחתי בחיי שלי. ברבות הימים, כאשר החלתי את טיפולי באנשים, מעמקי נשמתי תמיד העליתי את השאלה הזו, מוסווית איך שהו ש"חלילה היא לא תגיע למודע. "האם אנשים יבואו אלי לטיפול? האם מטופלים יקבלו את העובדה שהמטפל שלהם נכה? והנה ככל ששאלה זו הועלתה יותר ויותר כך היו פרסומי המודעות לחינם. תמיד חשתי בתוכי את עובדת נכותי במגבלה, אם אמא שלי לא קיבלה אותי, מדוע מטופל יקבל??? ואף אחד לא בא, ואלה שקבעו ביטלו את התורים ואני כמעט פשטתי רגל. כאשר עשיתי עבודה עם עצמי, והבנתי היכן המגבלה, הכל השתנה. שיניתי דפוס חשיבה, כבר לא חשבתי על כך שאמא שלי נטשה אותי בשל נכותי, אלא בחרה לחיות את חייה רחוק ממני. שם בעצם הבנתי את הבורות של האנושות, בצער, אומר כי רבים מבני האדם אינם מקבלים את ה"מוגבלים/נכים, ולא רק כמטפלים, אלא כבני אדם בכלל. לא מקבלים אותם למקומות עבודה, לא מקבלים אותם כבני זוג, לא כחברותא להפסקת צהריים לקפה בבית קפה, ועוד כהנא וכהנא דוגמאות רבות. ישנם מגבלות רבות כאן אך המגבלה החשובה היא תחושתו של המטפל המוגבל ומה הוא מקרין בחוק הקוסמי את שאחרים קולטים ודבר שני, איך חונך אותו מטופל שמגיע למטפל מוגבל? והרי המגבלה הפיסית אינה גורעת מיכולתו של המטפל למשל לערבב טיפות צמחי באך או לבצע טיפול רפלקסולוגי בשתי ידיו כאשר רגליו מוגבלות ההגבלה האמיתית היא אם המטופל סקפטי לגבי יכולתו של המטפל המוגבל לעזור, לדעתי זו סיבה מעמיקה שהוא עדיין אינו מוכן לקבל טיפול סיפור קצר. לפני חמישה חודשים התעברתי. קבעתי תור אצל רופא נשים, וכשהגיע המועד הגעתי למרפאה, בתורי נכנסתי לחדרו וראיתי שם אדם מכוער להפליא, עד כדי גועל. באותו רגע ננעלתי בתוכי כי לא יכולתי לקבל שאדם מכוער כל כך יגע בי, בגופי, לא נשארתי שם, בטענה שאני לא חשה טוב ושאי אקבע מועד אחר. אכן ידידתי, כי כיעור הוא נכות באותה רמה שפגיעה ברגל היא נכות ומה שתת המודע משדר כך האדם מגיב כמטפלת: אדם אדם מוגבל פיסית באיזה איבר בגופו ומערבב את המגבלה הפיסית עם חשיבתו אזי יש להמנע מללכת אליו לטיפול. כמטופל: אם מה שאדם חושב על המטופל עלול להשפיע על תוצאת הטיפול-לא להתחיל טיפול. גם אני כשיש לי מגבלה, ואני נתקלת בסיטואציות מסוג זה כלפי זרים, אני יודעת כי רבים נתקלים אך אין מודעות מהיכן נובעות הסיבות האמיתיות. מצד שני, אני רוצה לספר לך כי המטפלים הכי הכי טובים שנתקלתי בהם עד היום הם אנשים עם מגבלות פיסיות כאלה ואחרות. והם נותנים את כל נשמתם למטופל יגיע היום בו בני אנוש יזיזו את היד המסתירה את הדברים הנכונים ויראו את האדם כאדם ולא כיצור, מכוער, מוגבל, שמן, דתי, וכו... בברכת אור ואהבה בת חן
