לא להאמין 11 חודש בלי ליאם שלי...

[פוריה3]

לא להאמין 11 חודש בלי ליאם שלי...

היי לכולם היום אנחנו עולים לרבר ל11 חודש ,ההרגשה בבית איומה... אני ובעלי ואוראל החלטנו בהחלטה משותפת שאוראל יבוא לקבר של ליאם חיים ,בפעם הראשונה,-אני לא חושבת שהוא ממש מבין עדיין את המשמעות של מוות (אפילו שהוא בן שש וחצי) אני שונאת את הטקסים המפגרים (בעיקר בעדה שח בעלי הודי)אני לא מבינה מאיפה הם ממציאים את כל השטויות האלה,אתמול בעלי אמר לי שהוא רוצה להביא סדין ולגלות את המצוות שהם עשו גם בחודש.. ואז פרץ ביניינו ריב ,ואני אמרתי שחוץ מהתפילה אני לא מוכנה לכלום...ואז הוא התחיל להגיד שבגגללי הנשמה שלו לא תעלה וזה לא יעשה לה טוב... שטויות,אני חושבת שהבן שלי מסתכל מהשמיים ואומר לי שאני צריכה לעשות מה שמרגיש לי הלב ואני בטוחה שהוא מעריך את כל מה שנעשה לו. בחודש חמתי פיזרה על הקבר אורז וציפורן ,ומאוד התעצבנתי על בעלי שלא אמר כלום (וזה סתם גורם למריבות בבית)הפעם הוא הבהיר להם ...מקווה שמשהו יקלט בראש האטום שלהם.. גם לכם מנסים להיתערב בכל מה שקשור לשנה ,חודש ,אזכרה? גם לכם זה מפריע? איך לעבור את היום הזה בלי מריבות ?בלי דיכאונות ? אפשר בכלל?

 

[דליה ח]

פוריה, לגמרי מובן הכעס שלך, ובכל זאת...

כשיש מיזוג תרבויות, כל צד מביא מנהגים וטכסים כמו שקראת לזה. בדרך כלל בחיים השיגרתיים עוד אפשר לסבול גם מה שנראה הזוי, אבל במצבים כמו שאחנו נמצאים בהם, הסבלנות והסובלנות שואפים לאפס. אז ברור מאיפה הכעס שלך . מה שאני הייתי עושה, והאמת ? עשיתי, זה לסגור עיניים, כמו בת יענה, להתרחק ממה שמרגיז, ולחכות עד שייגמר. הרי מדובר באירועים קצרים, שבסופם אתם הולכים כל אחד לביתו. ובבית שלך אף אחד לא יכתיב לך שום דבר. את צריכה את האנרגיות שלך לחיים שלמים. חבל לבזבז אותם בגלל כמה דקות, מרגיזות ככל שיהיו. אני אתאיסטית, אין לי אלוהים, ובשבעה אצלנו המשפחה של בעלי התפללו אצלי בבית. ואני רציתי לצעוק, איך אפשר להגיד "ברוך אתה" למישהו שהמתפללים אליו חושבים שהוא אחראי על מה שקורה לנו. אם הוא אחראי, הוא רצח לי את אודליה. אז, לברך אותו אצלי בבית זה נראה לי התעללות. אבל... הבנתי שאני לא אשנה את העולם, נכנסתי לחדר סגור כדי לא לשמוע כלום ויצאתי אחרי התפילות. מאז אין תפילות אצלי בבית. לא בחגים, לא באזכרות. תשמרו על הזוגיות שלכם, במצבים רגישים כמו שלנו היא עלולה להתפרק בגלל דברים שבמצב רגיל זה לא היה קורה. אני מכירה הרבה זוגות שלא החזיקו מעמד אחרי אסון בבית, ופירקו את החבילה.

 

[koval10]

אני מבינה אותך מאד, אבל מאד מסכימה עם דליה

אצלי יש בעיה עם חמותי, היא רוצה להיות מרכז העיניינים תמיד, הנה רק כמה "הצגות" שהיא גנבה : לידת שני הילדים שלי, שאפילו כאן היא הצליחה להזיז אותי הצידה, גם כשגיל נפטר היא בכל זאת הייתה זאת שהכי איכפת לה, הכי כואב לה, את מכירה אנשים מהסוג הזה... כל פעם שהיא מגיעה אילינו הביתה זה אירוע בפני עצמו. בזמן שהיינו בארצות הברית היא הצליחה לשגע כל העולם ואישתו... נורא קשה לי לחיות עם זה, היה לי כמה מריבות עם בעלי לגבי זה, שאמר שיודע בדיוק מי זאת אמא שלו, אבל היא אמא שלו ובזה נאמר הכל. הוא מנסה להחזיר אותה למקומה אבל זה לא תמיד מצליח... לדעתי את ובעלך צריכים להיות מאוחדים לגבי מה שאתם רוצים לעשות ואז הוא ידבר עם משפחתו ויסגור אתם את הנושאים החשובים האלה לפני האירוע. אבל לדעתי רק הוא עצמו יכול לטפל בנושא הזה ואת צריכה לפעול דרכו ולא בעצמך. לגבי האמונה... פעם לפני 8 שנים הייתי מאושפזת עם גיל בעין כרם, וקרה שם מקרה, אולי את זוכרת,זה היה מתוקשר מאד בזמנו, התינוק בן 5 חודשים שנסע ברכב עם הוריו ונפגע אנוש מפגיעת אבן בראשו? הייתי שם כל התקופה של כ-5-6 ימים שהיתינוק נשם, שמעתי את כל התפילות שלהם, וראיתי גם איך איזה רב ניער את האמא הצעירה הזו, שעמדה ליד גופת בנה התינוק, וצעק עליה: "תגידי ברוך דיין האמת!"והיא לא היתה מסוגלת. זה היה מראה מצמרר, ואני מעולם לא אמרתי ומקווה שלעולם לא אומר את המילים האלה על בני. בעיניי לא יכול להיות ברוך מישהו שלוקח ילד מאמא ושום "דיין האמת" אין כאן. פטירת ילד לפני ההורים לא יכולה להיות אמת בשום פנים ואופן. אני מבינה את הקושי שלך, אבל חשוב מאד לשמור על זוגיות, כמו שדליה כתבה לך, כי את זקוקה לבעל וילדיך זקוקים לאבא. שולחת לך חיבוק חם

 

[שרון123]

מסכימה עם הנשים שחכמות שהגיבו לפני

את צריכה להיות מאוחדת עם בעלך, וביחד תעמדו מול כל העולם. גם אני מתנגדת לכל מה שקשור בדת כמעט, אבל יש דברים שחשובים לבעלי, אז מבחינתי ברור שהם יתקיימו. לגבי שאר האנשים - שיקפצו לי.

 

[ETTY12]

איך אתם מרגישים?

והאם הכל עבר בשלום?

 

[פוריה3]

היה "בסדר"

היי, הכל היה "בסדר"בעלי דיבר עם המשפחה שלו,והכל עבר יחסית רגוע לא ייחסתי חשיבות למשפחתו ,חברות ואנשים תומכים הגיעו,והיו איתי,לקחתי גם את בני אוראל לבית העלמין,והוא לא כל כך הבין,הוא ראה את המשחקים על הקבר של ליאם,וניסה לסדר ולנקות ולשחק בדברים, קשה קשה לחשוב על ליאם שלי כמת , אני כואבת את מות בני ומתגעגעת אליו מאוד ,הלוואי שיכולתי להחזיר את הגלגל אחורה , תודה לכולם פוריה...