"לא לנקוט עמדה" לא בכל גיל :(

zipi48ster

New member
"לא לנקוט עמדה" לא בכל גיל :(

שלום לך עינת, לצערי מצאתי שהכלל שנתת אינו מתאים עבורינו. ניסיתי לא לנקוט עמדה ביחסים בין בני (שנתיים וחצי) ובתי (שמונה חודשים). ואפילו לצפות ממש מהצד מעמדה שהקטנטנים לא רואים אותי. בהתחלה הגדול צעק על הפיצית אך היא בשלה. אחר כך הוא ניסה לדחוף אותה ולהרחיק מהצעצוע והיא קצת ייבבה במחאה. ואז חלה תפנית מצערת.... הגדולצ'יק פנה לאלימות כלפי אחותו והתחיל לנסות להרחיק אותה במכות ובעיטות. וכמעט שבעט לה בראש... כאן נכנסתי ולקחתי אותה. למזלי שרגלו פספסה את הראש והבעיטה החזקה והלא נעימה פגעה בכף היד של הפיצית. כעסתי עליו! אינסטקטיבית. האלימות הפתיעה אותי והראתה לי שאולי יותר חשוב להציב כאן גבול בל יעבור - לא מרביצים! החלטתי לסייג את הכלל שלך ולהסתכן במערכת יחסים פחות טובה בין האחים. לדעתי יחסי הכוחות בין תינוקת בת שמונה חודשים ופעוט בין שנתיים וחצי אינם שווים ואינם מאפשרים ליישם את הכלל הזה. אני חושבת שהתפקיד שלי כרגע הוא להגן על חייהם של ילדיי, שאינם מבינים כל כך את הסכנות הכרוחות בחלק ממעשיהם, ולהציב גבולות ברורים! כשיחסי הכוחות יהיו שווים ניתן להם גם לריב ולהפוך ל"סוכני חיברות" זה לזה... מה דעתך? מירב
 
מה ילדים לומדים?...

שלום מירב, מזמינה אותך לקרוא את תגובתי לההודעה הקודמת שלך. עינת גבע, מכון אדלר. בהמשך אליה: נסי לחשוב מה ילדים לומדים מיזה שהורה מתערב רק כאשר המריבה מקצינה? בברכה, עינת .
 
ועוד משפט...

התגובות של היום סוללות את היחסים של המחר. עינת, גבע, מכון אדלר.
 

zipi48ster

New member
מספר דברים שחייבת לומר...

1.מסכימה איתך לחלוטין לגבי העובדה שהקטנה מאוהבת לחלוטין באחיה הגדול. וכן מסכימה איתך שהגדולצ'יק מצא דרך למשוך תשומת לב ע"י כך שהוא מביע כעס על כך שאחותו מתקרבת אליו. 2. לפני שבוע ראיתי תוכנית חמודה עם מיכל דליות ודליק ווליניץ. בתוכנית זאת מיכל דליות ציינה משהו שבעיניי הוא חשוב מאוד! ויש לומר גם אותו. כל החינוך, הקניית ההרגלים ואף בניית מערכות יחסים בין אחים אינם תהליכים בלתי הפיכים! "התגובות של היום סוללות את היחסים של המחר" - ממש לא! בכל שלב בחיים ניתן ללמוד מחדש ולשנות ולחנך! ודווקא תוכניות סופר נני מוכיחות שוב ושוב שגם כשהיא מגיעה למשפחות עם ילדים גדולים והרגלים לא טובים במיוחד, היא יכולה לעזור ולשנות! בכל שלב! 3. נראה לי שאת מסרבת להביט על העובדות - תינוקת בת שמונה חודשים, קטנת מימדים, זוחלת גחון, חסרת קורדינציה, ללא יכולת לתקשר מילולית. פעוט בן שנתיים וחצי, גבוה, הולך ורץ, בעל יכולת מילולית טובה, אינו מודע לכוחו. בלי להיכנס ליחסים בין השניים. מדובר בילדים רכים בשנים. מספיק שהגדול ימעד ויפול על הקטנה הוא עלול להסב לה נזק. שימוש לא זהיר במשחק עלול לגרום לפציעה. אימא שאינה נמצאת ליד ילדים בגיל הזה (בזמן שהם ערים) מפקחת, מתערבת, יכולה להיות מואשמת בהזנחה פושעת! לדעתי הכלל שלך מצויין לילדים שנמצאים בשלב קצת יותר חברתי, מתקשר, מצויידים ביכולת מילולית שיכולה להיות תחליף לשימוש בידיים וברגליים. אני החלטתי שעדיף לילדיי לתקשר כרגע באמצעות מתווך, כלומר משחק משותף עם אימא. ובזמן שלא משחקים במשותף כל אחד ישחק בפינה נפרדת בלי להפריע לשני. הסיבה שאני מתעקשת להמשיך את השירשור היא למנוע מכך שאיזו אימא תטעה ותניח לתינוק ופעוט לריב ולפגוע זה בזה. אשמח לשמוע את תגובתך, בידידות מירב
 
גדלי אותם בנחת בהנאה וכפי שאת מבינה

שלום רב מירב, סומכת עלייך ומאמינה שאת עושה ותעשי את הטוב ביותר שאת יודעת /חושבת ומבינה בכל רגע נתון. את אימא את חושבת /מפרשת מרגישה ומכירה את ילדייך יותר טוב מכול אדם אחר. הכוונות שלך טובות את דואגת להם. אני מברכת אותך על כך, עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.
 
למעלה