אז ככה,
עד לפני כמה חודשים הייתי הולכת לשחות בבריכה בנהלל. בחודשי הקיץ הבריכה המחוממת נסגרה למתרחצים מבחוץ מפני שפתחו בריכות רגילות בכל המקומות. עוד חודש מתחילה שוב לשחות. אני יוצאת בחמש וחצי מהבית, בשש מתחילה לשחות, שוחה 40 בריכות וחוזרת הביתה להכין את הראל לגן. בנתיים אלי בבית, הילדים ישנים, אבא שלי מגיע בשש וחצי בכדי להיות עם הילדים במידה ויתעוררו ושאלי יוכל ללכת לעבודה. אני חוזרת, מכינה את הראל לגן ואבא שלי לוקח אותו ואז נשארת עם הילדים. עכשיו לסיפור היום. בסופר אני רואה מישהו שגם הוא שוחה שם. ואז אני פונה אליו ושואלת אותו: "אתה שוחה בבריכה בנהלל, נכון?" הוא ממשיך להסתכל ועונה: "כן", אז אני אומרת לו: "אז משם אני מכירה אותך" ואז הוא אומר לי ככה: "אה, נכון, פשוט אני לא רגיל לראות אותך עם בגדים, לא מזהה אותך ככה". והוא מסכן, התכוון באמת בתמימות לכל מילה. כי בסך הכל הוא לא ראה אותי במצב יבש כמו שאומרים. אני בתוכי נקרעתי מצחוק וישר הסתכלתי לכל הכיוונים שאף אחד לא קלט את המשפט הזה שלו למען יחשבו: "או, הנה עוד פרחה ממגדל העמק...." סתם, סתם, אין פרחות במגדל העמק. הכל בצחוק. אז זהו, מזל שאף אחד באמת לא שמע אחרת באמת היו חושבים מי יודע מה. דברים הוצאו מהכשרם. רק אחר כך, התחרטתי שאתם לא הייתם שם ואז בטח לא הייתי עומדת בזה ונקרעת לו מצחוק בפרצוף. אז זהו, שעוד חודש הוא שוב יזכה לראות אותי "רטובה". ואיך אומר שלמה ניצן: "שבת שלום" שרית