לא מאושרת.. מפחדת...
אז אני בחורה בת 30 (הניק שלי קצת ישן..), נשואה 11 שנה ואם לשני ילדים, בת 5 ובן 3.5. אני לא בחורה דתית או משהו ותיכף תבינו אולי למה זה קרה... הכרתי את בעלי כשהייתי בת 15, הוא בנאדם טוב, ממש טוב.. אוהב, מפנק, מפרגן ואבא טוב לילדים. אז מה הבעיה? אני לא אוהבת אותו! ואני גם לא יודעת אם אהבתי אותו אהבת אמת במשך כל השנים האלו. נשארתי כי פחדתי לפגוע בו, פחדתי מאז... עברו הרבה שנים... ואין לי הרגשה ש"וואווו , זה בעלי, ואני אוהבת אותו" , אנחנו נורא שונים, הוא די פרימיטיבי, קצת אופקים, יש לו חכמת חיים נורא חזקה, אבל הוא שייך לדור של פעם, אין אנשים כאלה יותר! הוא כבד.. לא אוהב את הבילויים שלי.. ואני... אני בחורה ליברלית, עם ראש פתוח... לוקחת הכל בכיף ובצחוק, רגליים על קרקע וראש על הכתפיים...בחורה כייפית כזו, אוהבת לבלות, אוהבת אנשים.. בערב הוא נכנס למיטה ושאל אותי "את אוהבת אותי" ... הוא שואל את זה המון, ואני תמיד עונה לו "כן" הפעם לא יכולתי, אמרתי לו שאנ אוהבת אותו אבל לא כמו פעם (לא שפעם ממש אהבתי..), והוא... הוא השתגע!!!! התחיל לבכות... ואמר שהוא הולך מהבית, לא התעקשתי שיישאר (מצד אחד ממש הוקל לי) אמרתי לו שיעשה סיבוב שירגע ויחזור, הוא אמר שהוא לא חוזר. אחרי 20 דקות התקשרתי אליו... הוא בכה כמו תינוק , ממש ככה... כבר נגעלתי מזה...הוא בכה וצעק "איך את עושה לי את זה, אני לא מאמין שזו את, איך את כבר לא אוהבת אותי" בקיצור הבנאדם נשבר לרסיסים. ומתוך זה... אני כמו כל פעם, מפחדת שאני מזיקה לו לנפש, ונשארת.... אבל, זה כואב לי שאני לא יכולה לעמוד על שלי, להחליט משהו וגם לבצע אותו....אני חושבת על גירושין כל הזמן.. אבל אני מפחדת עליו... הוא לא יחזיק מעמד... הוא לא חזק,, הוא לוקח הכל בחוסר פורפורציות.... אוףףףףףף נמאס לי !
אז אני בחורה בת 30 (הניק שלי קצת ישן..), נשואה 11 שנה ואם לשני ילדים, בת 5 ובן 3.5. אני לא בחורה דתית או משהו ותיכף תבינו אולי למה זה קרה... הכרתי את בעלי כשהייתי בת 15, הוא בנאדם טוב, ממש טוב.. אוהב, מפנק, מפרגן ואבא טוב לילדים. אז מה הבעיה? אני לא אוהבת אותו! ואני גם לא יודעת אם אהבתי אותו אהבת אמת במשך כל השנים האלו. נשארתי כי פחדתי לפגוע בו, פחדתי מאז... עברו הרבה שנים... ואין לי הרגשה ש"וואווו , זה בעלי, ואני אוהבת אותו" , אנחנו נורא שונים, הוא די פרימיטיבי, קצת אופקים, יש לו חכמת חיים נורא חזקה, אבל הוא שייך לדור של פעם, אין אנשים כאלה יותר! הוא כבד.. לא אוהב את הבילויים שלי.. ואני... אני בחורה ליברלית, עם ראש פתוח... לוקחת הכל בכיף ובצחוק, רגליים על קרקע וראש על הכתפיים...בחורה כייפית כזו, אוהבת לבלות, אוהבת אנשים.. בערב הוא נכנס למיטה ושאל אותי "את אוהבת אותי" ... הוא שואל את זה המון, ואני תמיד עונה לו "כן" הפעם לא יכולתי, אמרתי לו שאנ אוהבת אותו אבל לא כמו פעם (לא שפעם ממש אהבתי..), והוא... הוא השתגע!!!! התחיל לבכות... ואמר שהוא הולך מהבית, לא התעקשתי שיישאר (מצד אחד ממש הוקל לי) אמרתי לו שיעשה סיבוב שירגע ויחזור, הוא אמר שהוא לא חוזר. אחרי 20 דקות התקשרתי אליו... הוא בכה כמו תינוק , ממש ככה... כבר נגעלתי מזה...הוא בכה וצעק "איך את עושה לי את זה, אני לא מאמין שזו את, איך את כבר לא אוהבת אותי" בקיצור הבנאדם נשבר לרסיסים. ומתוך זה... אני כמו כל פעם, מפחדת שאני מזיקה לו לנפש, ונשארת.... אבל, זה כואב לי שאני לא יכולה לעמוד על שלי, להחליט משהו וגם לבצע אותו....אני חושבת על גירושין כל הזמן.. אבל אני מפחדת עליו... הוא לא יחזיק מעמד... הוא לא חזק,, הוא לוקח הכל בחוסר פורפורציות.... אוףףףףףף נמאס לי !