לא מאמינה שאני שוב פה...
פעם הפורום היה כמו בית שני בשבילי. אז לא היו לי ילדים, הייתי אחרי לידה שקטה בהריון הראשון שלי. הייתי orita29.
אני מאלה שהריון הוא לא משוואה לילד בריא... מקנאה באלה שלא מבינות (ולא באשמתן) כמה כל ילד בריא שנולד הוא נס.
הפורום הזה הציל אותי. פשוטו כמשמעו. הכרתי דרכו חברות, מצאתי דרכו טיפול, הפרידה ממנו היתה טבעית...
במקביל עברתי להריון לאחר אובדן. ואז נולד לי הבן הבכור שלי ואחריו הבת, והחיים סחפו אותי. כל שנה נכנסתי רק להדליק נר ולשלוח למלאך שלי כמה מילים....
חשבתי שתרמנו את חלקינו לסטטיסטיקה כמו שאומרים....
ואז רצינו עוד ילד אבל הפסיק הדופק בשבוע מוקדם. עברתי גרידה.
כמה חודשים אחרכך עוד הריון, הפעם שק ללא עובר. שוב גרידה.
בהריון אחריו קיבלתי מתנה, הבן השלישי שלי.
ואז נהייתי חמדנית ורציתי עוד ילד...
אז קיבלתי תאומים מונו מונו.... (זה תאומים באותו שק, ללא מחיצה. חולקים את אותה שיליה). עברנו שלושה רופאים שהסבירו לנו כמה ההריון הזה עלול להסתבך. חבלי הטבור עלולים להסתבך, מה שעלול להוביל לכריתת איברים, מוות ועוד. לא לדבר על מעבר כלי דם בין אחד לשני בגלל שהם חולקים שיליה. סיכויים קלושים לילדים בריאים, ובכל מקרה מדובר בפגות, אישפוז ארוך והמון המון מעקבים. בגדול, הריון קשה שבסופו אין ערובה לילדים בריאים.
והפחידו אותי מהחלטות יותר קשות בהמשך...
מה יותר קשה מלעשות את זה עכשיו כשהם עוד בריאים???????
אז עברתי גרידה.
ולא מצליחה להתאושש. מרגישה שאיכזבתי אותם.
אני יודעת שקיבלתי את ההחלטה הנכונה. נכונה לנו כמשפחה, נכונה לילדים שלי שהקטן מהם בן פחות משנתיים....
אבל הרגשות אשמה לא מרפים....
פעם הפורום היה כמו בית שני בשבילי. אז לא היו לי ילדים, הייתי אחרי לידה שקטה בהריון הראשון שלי. הייתי orita29.
אני מאלה שהריון הוא לא משוואה לילד בריא... מקנאה באלה שלא מבינות (ולא באשמתן) כמה כל ילד בריא שנולד הוא נס.
הפורום הזה הציל אותי. פשוטו כמשמעו. הכרתי דרכו חברות, מצאתי דרכו טיפול, הפרידה ממנו היתה טבעית...
במקביל עברתי להריון לאחר אובדן. ואז נולד לי הבן הבכור שלי ואחריו הבת, והחיים סחפו אותי. כל שנה נכנסתי רק להדליק נר ולשלוח למלאך שלי כמה מילים....
חשבתי שתרמנו את חלקינו לסטטיסטיקה כמו שאומרים....
ואז רצינו עוד ילד אבל הפסיק הדופק בשבוע מוקדם. עברתי גרידה.
כמה חודשים אחרכך עוד הריון, הפעם שק ללא עובר. שוב גרידה.
בהריון אחריו קיבלתי מתנה, הבן השלישי שלי.
ואז נהייתי חמדנית ורציתי עוד ילד...
אז קיבלתי תאומים מונו מונו.... (זה תאומים באותו שק, ללא מחיצה. חולקים את אותה שיליה). עברנו שלושה רופאים שהסבירו לנו כמה ההריון הזה עלול להסתבך. חבלי הטבור עלולים להסתבך, מה שעלול להוביל לכריתת איברים, מוות ועוד. לא לדבר על מעבר כלי דם בין אחד לשני בגלל שהם חולקים שיליה. סיכויים קלושים לילדים בריאים, ובכל מקרה מדובר בפגות, אישפוז ארוך והמון המון מעקבים. בגדול, הריון קשה שבסופו אין ערובה לילדים בריאים.
והפחידו אותי מהחלטות יותר קשות בהמשך...
מה יותר קשה מלעשות את זה עכשיו כשהם עוד בריאים???????
אז עברתי גרידה.
ולא מצליחה להתאושש. מרגישה שאיכזבתי אותם.
אני יודעת שקיבלתי את ההחלטה הנכונה. נכונה לנו כמשפחה, נכונה לילדים שלי שהקטן מהם בן פחות משנתיים....
אבל הרגשות אשמה לא מרפים....
