לא מבינה מה קורה לי בגוףנפש

[Eco12li]

לא מבינה מה קורה לי בגוףנפש

היי, אני בת 39 וקצת, אמא לשניים (4.5, 2.5) ולפני שבועיים וחצי הצטרפתי לקבוצה הזו, אחרי לידה שקטה בשבוע 23+3.
לידה שטרפה לי את הקלפים, הפילה אותי לתהום רגשית כמותה לא חוויתי מעולם.
מעבר לעצבות גדולה, תחושת אבדן נוראית וגעגועים - למי שהייתי לפני אותה סקירה שניה ארורה שגילתה שהתינוקת שלי כבר לא.. להריון שכל כך רציתי ושמחתי כשקרה בקלות יחסית והופסק בלידה הרבה לפני הזמן, לתינוקת שכל כך שמחתי לקראתה וכל כך רציתי כבר לראות אותה אבל לא זכיתי להכיר..
כרגע, אני מרגישה בעיקר מותשת.
עייפה באמת, עייפות פיזית שיש בתחילת הריון, כזו שהעיניים נעצמות מעצמן, כאילו המוח לא מסוגל לסחוב ער, הלב עובד בניוטרל, המחשבות בפול גז..
החיים כבר לא יחזרו למקום שהיו בו לפני אותו יום.
אני לא אחזור להיות אותה האשה, האמא, בת הזוג, בת האדם..
עצוב לי.

 

[מרעישה בשקט]

זו אכן נקודת מפנה

ואין דרך לחזור להיות אותו הדבר כמו לפני כן.
לגבי העייפות, ממליצה לבדוק המוגלובין, ברזל, פריטין ו-B12. במידת הצורך ניתן לקחת תוספי מזון שיעזרו לגוף להתחזק.

מבחינת המחשבות והלב, ההצפה ברורה ומוכרת.
אם את מרגישה שזה יכול להתאים לך, את יכולה לנסות להתחיל טיפול פסיכולוגי כדי לשחרר את המחשבות במקום בטוח.

עצובה איתך

 

[Eco12li]

פיזית הכל בסדר..

הנפש היא זו שמעייפת ומשפיעה על הגוף

 

[אובדתעצות1]

שומעת ומבינה את הכאב שלך

אובדן הריון, ועוד כל כך מתקדם, זה פשוט נורא. זוועה. הקרקע נשמטת מתחת לרגליים. כל העולם שלך רועד ואת צריכה לייצב אותו מחדש אבל אין לך בכלל מושג איפה להתחיל ומאיפה תביאי את הכוחות נפש לזה.

מצד אחד את ממש מעט אחרי, התקופה הזאת עוד היתה לי תופת ממש. גם פיזית ובעיקר נפשית. לא יכולתי לשאת את היום יום בכלל. די לא הייתי בבית רבע מהזמן.
מצד שני, אולי את זקוקה לדבר עם איש מקצוע, לראות שאת על המסלול הנכון להחלמה והשלמה.

אין מה לעשות, צריך לעבור את התהליך המתיש והקורע של האבל, על אובדן אדיר. של תינוקת שרצית לפגוש, של חלום להרחבת המשפחה שעכשיו בטח נראה לך מתרחק והולך, של האופטימיות והתמימות.
את עוד בתחילת הדרך, להרגשתי בלבד, לוקח חודשים לא מועטים להגיע למקום טוב יותר.

בתחילת הדרך רב הזמן הייתי עצובה, התגעגעתי לתינוקת שלי נואשת, יום ולילה. הפרקטיקה של החיים, הסעות,קניות,תחזוקת הבית הכל, היה לי ממש בלתי אפשרי. חידלון. לאט לאט העננים התפוגגו, והיום המאזן עומד על הרבה הרבה יותר שמחה מעצב.
את אומרת שלא תחזרי להיות מי שהיית, אני נוטה להסכים, אבל ככה זה, אנחנו משתנים, החיים משנים אותנו, לטוב ולרע, חוויות החיים נרשמות בתוכנו.

חשוב להיות עם היד על הדופק ותגידי גם לקרובים שלך. אם נראה שאת שוקעת יותר מדי למטה, תשתמשי בעזרה חיצונית. תפני לטיפול ותדאגי לעצמך. את האישה היחידה שיש לבעלך והאמא היחידה שתהיה לילדים שלך.

ברור לי שעכשיו הכל מרגיש לך רייק, והלב כולו שברים. אבל תחזרי ותגידי לעצמך שוב ושוב שזה לא יהיה ככה תמיד. שאת תתגברי. את תשמחי שוב, השמש תזרח גם לך. אני הזכרתי לעצמי כל הזמן ברגעים הקשים שיגיע היום שאני לא אחשוב עליה כל דקה מכל שעה, שלא ארגיש כמו חצי בן אדם, כמו צל של האישה שהייתי. יכולה להגיד על עצמי שזה אכן ככה. 7 חודשים אחרי, גם אני לא זכיתי להכיר את הבת שלי, שחיכיתי לה כל כך, אבל היום אני מרגישה השלמה. זה כבר לא שורף לי עד שאי אפשר לנשום. כמובן שיש ימים קשים יותר, כל חודש סביב המחזור (או אצלי עוד אכזבה מהריון כימי כושל) יש לי יומיים של עצב, שאני שוב מרגישה בבור. אבל אני כבר יודעת שזה יעבור והשמש תזרח והחיוך שיהיה לי על הפנים לא יהיה מזוייף.


מאחלת לך רפואה לנפש, מאחלת לך מנוחה לנשמה. עכשיו הכל עוד טרי והלב שותת דם. החיים חזקים יותר מהכל. ואנחנו (וכל אחיותנו לפלוגה פה) עשויות מטיטניום. מקדישה לך את השיר.

https://m.youtube.com/watch?v=JRfuAukYTKg

חיבוק


ערכתי בשביל להוסיף- במסגרת השינויים שבאמת עוברים שלא מרצונינו. גיליתי בי כוחות עצומים שמי בכלל חשב שיש לי. אחרי שקמתי מעפר וצעדתי מהתופת I can do anything, וזאת
תחושה מאוד מאוד מעצימה שזכיתי לה רק בגלל המחיר הנורא ששלמתי. ששילמנו כולנו.

 

[Eco12li]

תודה על התגובה והמילים התומכות

הקרקע נשמטה מתחת לרגליים והלב נשבר לרסיסים מאד מאד קטנים.
אני זוכרת את האחות במיון ששאלה אותי אם משהו כואב לי ועניתי - הלב..
זה כאב אמיתי ומוחשי לא סתם ביטוי.
למזלי, הסביבה מאד תומכת, מעבר למשפחה ולחברות, גם העבודה שלי מאד מחבקת ואפילו קיבלתי סיוע מעובדת סוציאלית שעובדת אצלנו.
מכל מה שקראתי ואני מרגישה, הבנתי שחשוב לי לעבור איזה שהוא טיפול רגשי ופניתי למרפאת חווה, אני מקווה שגם יחזרו אלי בהקדם.
האמת שאני לא מרגישה טיטניום עכשיו.. יותר כמו חול ים, לא יציב, נוזל ונשפך מבין האצבעות..

 

[אובדתעצות1]

שמעתי דברים טובים על מרפאת חווה

טוב שפנית אליהם. טוב שיש לך סביבה עוטפת ותומכת.
ברור שעכשיו את מרגישה כמו חול ים, החוזק מתגלה עם הזמן.

 

[שירהד1]

התחושות שלך מובנות לחלוטין. טוב שפנית לסיוע מקצועי