קחו נשימה עמוקה
שלום רב ארזברנוי, אני מבינה את העייפות אחרי שבוע של התשה. במצבים בהם ילד בוכה ואיננו מבינים את המניע אנו מגיבים בחוסר סבלנות, רוגז וכעס. איך אתם מגיבים? אתה מספר שהסיפור התחיל לפני שבוע. יכול להיות שקרה משהו בגן. לפעמים ילד צעיר עובר חוויה במהלך היום, שצובעת את גישתו לנושא מסוים. למשל, אם הילדה ישנה שנת צהריים בגן. ובשעה זו הייתה התרחשות שהותירה בה רושם. ילדתכם הצעירה עדיין לא יכולה לבטא במילים את חוויותיה ותחושותיה. ילדים מדברים בהתנהגות. עוד אפשרות, הילדה התעוררה לפני שבוע מחלום רע וכעת ממאנת להיפרד מהיום כדי למנוע את הישנות החוויה. אתה שואל מה לעשות? דרושה סבלנות רבה, ליווי מבין ורגיש. נכונות להיות איתה ולעזור לה. לא לנזוף, לכעוס או לבקר. גישות כאלה מעבירות את מסר של כפייה וחוסר הבנה. ארגנו טקס לילה טוב רגוע ושקט. אווירה נעימה ואורך רוח בשעת ההשכבה יכולות להשיב במהרה ימים כקדם. בהצלחה, עינת גבע, מכון אדלר.
