Yael Floyd
New member
לא מזמן (מזמן)
בדידות איומה. הרבה זמן שלא. (הרבה זמן?) הרבה מאוד. אולי עכשיו, בגלל כל הכאבים בבטן, בגלל שעכשיו אני מרשה לעצמי להתפרק, לשכב, לנוח, לא לרוץ, כל הכאבים יוצאים. בגלל שפעם ראשונה שאני מבקרת בקופ"ח ולא בשביל מישהו אחר אלא בשבילי. אולי בגלל שאני מעשנת בערך שליש ממה שעישנתי. אולי. נשמע מאוד טוב, כל סיבות האולי-כי שלי. אז למה להרגיש ככה? אולי כי זה לתמיד. אולי זמן פנוי מפנה לי זמן גם לזה. אולי אני פשוט צריכה לחייך קצת יותר. או שלא. לסגור את זוויות הפה הקטן הזה. זה מאולץ. זה לא. איזה שטויות. אולי דיאטה. הרי השמנת נורא. השנתיים האחרונות. ואז זה עבד לך. (השנתיים האחרונות). אבל גם הדימוי העצמי היה שונה. נו בגלל זה! לא, לא בגלל זה. או שכן? זה הכל מתחיל ונגמר בזה. אין צורך. הכל צף. אין צורך. לבי יוצא.
בדידות איומה. הרבה זמן שלא. (הרבה זמן?) הרבה מאוד. אולי עכשיו, בגלל כל הכאבים בבטן, בגלל שעכשיו אני מרשה לעצמי להתפרק, לשכב, לנוח, לא לרוץ, כל הכאבים יוצאים. בגלל שפעם ראשונה שאני מבקרת בקופ"ח ולא בשביל מישהו אחר אלא בשבילי. אולי בגלל שאני מעשנת בערך שליש ממה שעישנתי. אולי. נשמע מאוד טוב, כל סיבות האולי-כי שלי. אז למה להרגיש ככה? אולי כי זה לתמיד. אולי זמן פנוי מפנה לי זמן גם לזה. אולי אני פשוט צריכה לחייך קצת יותר. או שלא. לסגור את זוויות הפה הקטן הזה. זה מאולץ. זה לא. איזה שטויות. אולי דיאטה. הרי השמנת נורא. השנתיים האחרונות. ואז זה עבד לך. (השנתיים האחרונות). אבל גם הדימוי העצמי היה שונה. נו בגלל זה! לא, לא בגלל זה. או שכן? זה הכל מתחיל ונגמר בזה. אין צורך. הכל צף. אין צורך. לבי יוצא.