לא מיועד לבעלי לב חלש....ואנשים
רגישים...... קבורה חילונית הוא הלך לעולמו היום בצהריים...בן 21. בשיבה טובה.... שבע ימים וחוויות...בעיקר, אוכל....וליטופים.... בגילו , היה כמו בן 150 לפחות....... היה אצלנו מאז שהילדים היו בני 13 ו- 9 .... כעת, הם הורים בעצמם..... ליטפתי אותו כמעט עד הרגע האחרון.......... בצעירותו היה יפה והקסים את כל רואיו ......נמר סיאמי, תוקפן ופראי..... בשבועיים האחרונים היה שלד מהלך...... אבל סירב למות......בכל תוקף...... סירב........ הוא היה זה שהודיע שאין יותר אוכל בצלחת...(יש לי עוד שתי נקבות אמא ובת - 19.5 ו- 15). הוא הודיע שצריך לעשות סדר בשירותים. להחליף את החול... היה ברברן גדול, לא כולם משמיעים כל כך הרבה קולות.... יש שקטים יותר והיה לו קול חזק, אי אפשר היה להתעלם ממנו כשביקש משהו. היה יוצא למרפסת כששמע שאני מגיעה עם האוטו.... או עוזבת את הבית וצועק אליי מלמעלה...... כשהיה בן חצי שנה קפץ ממרפסת הבית כדי לרדוף אחרי נקבות... כמובן שהחליק ושבר את הרגל..... מעולם לא היה חולה....... מעולם..... הוא הספיק לאכול את מטעמי העולם, לשכב בכל המיטות, להזדווג עם נקבות צעירות.... ולקבל המון ליטופים .... אופיו הנוקשה התרכך עם השנים.... לפני שנתיים הראה סימני סיום.... וכמובן שמיד הלכתי איתו לרופא שנתן לו תרופות.... שהאריכו את חייו לעוד שנתיים.... הלב נחלש עם השנים..... הוא היה הדומיננטי שבין האחרים. לפני שבועיים התחיל לרזות..... לפני שבוע כבר לא התרוצץ הרבה.... עוד הלך להשתין אבל לא הספיק להגיע לשירותים שלו.... ובכה כשעשה את צרכיו באמצע החדר. אתמול החלטתי שאלך איתו לרופא, אבל אתמול חל יום הולדתו של בני הצעיר.. ואמרתי לעצמי שזה יחכה עוד יום... אתמול, כבר לא ירד מהמיטה....הפסיק לאכול ולשתות.... וידעתי שזהו, לא אתן לו לאבד צלם. אלך איתו לרופא לסיים את הפרשה..... לפני שיסבול. הלכתי מודאגת למיטה אמש..... הבוקר כשיצאתי מחדרי.... ראיתי אותו בפתח החדר על הרצפה מחכה לי.....שוכב קר. מיד הרמתי אותו והשכבתי אותו על שמיכה.... וכיסיתי אותו ולא הפסקתי ללטף אותו שעות.... כמו שאהב תמיד... בצואר. הוא כבר לא גרגר, אבל הרים את ראשו כדי שיהיה לי נח להמשיך ללטף אותו.. נלחם על נשימותיו האחרונות.....בשכיבה.. בצהריים הפסיק לנשום. עטפתי אותו בבגד ......וקברתי אותו בקבורה חילונית.....לא רחוק מהבית. 21 שנה בבית.... עברנו יחד דירות, עברנו יחד גירושין, גידלנו ביחד ילדים...... וזהו..... כמעט שנות דור, ומחר בבוקר כבר לא אשמע את היללות שלו שמודיעות, שהצלחת התרוקנה בלילה..... טוליפ, ככה רצו הילדים לקרוא לו....כשהיו קטנים..... טולי.... כמו שקראנו לו......21 שנה...... טולי, הלך לעולמו בשיבה טובה.... לבן מזוֹקן, עם כל שיניו ושמיעה מעולה.... חושים מופלאים.....עד הרגע האחרון..... זהו........... עוד פרק נגמר.......... מאד מאד עצוב לי.... אבל הוקל לי..... הוא - לא סובל ולא יסבול יותר.. ומשאלתי היא : שימותו רק בעלי חיים, ולא אנשים.............................
רגישים...... קבורה חילונית הוא הלך לעולמו היום בצהריים...בן 21. בשיבה טובה.... שבע ימים וחוויות...בעיקר, אוכל....וליטופים.... בגילו , היה כמו בן 150 לפחות....... היה אצלנו מאז שהילדים היו בני 13 ו- 9 .... כעת, הם הורים בעצמם..... ליטפתי אותו כמעט עד הרגע האחרון.......... בצעירותו היה יפה והקסים את כל רואיו ......נמר סיאמי, תוקפן ופראי..... בשבועיים האחרונים היה שלד מהלך...... אבל סירב למות......בכל תוקף...... סירב........ הוא היה זה שהודיע שאין יותר אוכל בצלחת...(יש לי עוד שתי נקבות אמא ובת - 19.5 ו- 15). הוא הודיע שצריך לעשות סדר בשירותים. להחליף את החול... היה ברברן גדול, לא כולם משמיעים כל כך הרבה קולות.... יש שקטים יותר והיה לו קול חזק, אי אפשר היה להתעלם ממנו כשביקש משהו. היה יוצא למרפסת כששמע שאני מגיעה עם האוטו.... או עוזבת את הבית וצועק אליי מלמעלה...... כשהיה בן חצי שנה קפץ ממרפסת הבית כדי לרדוף אחרי נקבות... כמובן שהחליק ושבר את הרגל..... מעולם לא היה חולה....... מעולם..... הוא הספיק לאכול את מטעמי העולם, לשכב בכל המיטות, להזדווג עם נקבות צעירות.... ולקבל המון ליטופים .... אופיו הנוקשה התרכך עם השנים.... לפני שנתיים הראה סימני סיום.... וכמובן שמיד הלכתי איתו לרופא שנתן לו תרופות.... שהאריכו את חייו לעוד שנתיים.... הלב נחלש עם השנים..... הוא היה הדומיננטי שבין האחרים. לפני שבועיים התחיל לרזות..... לפני שבוע כבר לא התרוצץ הרבה.... עוד הלך להשתין אבל לא הספיק להגיע לשירותים שלו.... ובכה כשעשה את צרכיו באמצע החדר. אתמול החלטתי שאלך איתו לרופא, אבל אתמול חל יום הולדתו של בני הצעיר.. ואמרתי לעצמי שזה יחכה עוד יום... אתמול, כבר לא ירד מהמיטה....הפסיק לאכול ולשתות.... וידעתי שזהו, לא אתן לו לאבד צלם. אלך איתו לרופא לסיים את הפרשה..... לפני שיסבול. הלכתי מודאגת למיטה אמש..... הבוקר כשיצאתי מחדרי.... ראיתי אותו בפתח החדר על הרצפה מחכה לי.....שוכב קר. מיד הרמתי אותו והשכבתי אותו על שמיכה.... וכיסיתי אותו ולא הפסקתי ללטף אותו שעות.... כמו שאהב תמיד... בצואר. הוא כבר לא גרגר, אבל הרים את ראשו כדי שיהיה לי נח להמשיך ללטף אותו.. נלחם על נשימותיו האחרונות.....בשכיבה.. בצהריים הפסיק לנשום. עטפתי אותו בבגד ......וקברתי אותו בקבורה חילונית.....לא רחוק מהבית. 21 שנה בבית.... עברנו יחד דירות, עברנו יחד גירושין, גידלנו ביחד ילדים...... וזהו..... כמעט שנות דור, ומחר בבוקר כבר לא אשמע את היללות שלו שמודיעות, שהצלחת התרוקנה בלילה..... טוליפ, ככה רצו הילדים לקרוא לו....כשהיו קטנים..... טולי.... כמו שקראנו לו......21 שנה...... טולי, הלך לעולמו בשיבה טובה.... לבן מזוֹקן, עם כל שיניו ושמיעה מעולה.... חושים מופלאים.....עד הרגע האחרון..... זהו........... עוד פרק נגמר.......... מאד מאד עצוב לי.... אבל הוקל לי..... הוא - לא סובל ולא יסבול יותר.. ומשאלתי היא : שימותו רק בעלי חיים, ולא אנשים.............................