איבדתי את אחותי הקטנה כשהיא בגיל העשרה. ומאז בדידות נוראה נכנסה לי לחיים. לא מרגישה שאף אחד מבין אותי. עברתי טיפול פסיכולוגי של שנה מיד אחרי המוות שלה , חוץ מלבכות שם במשך שעה שלמה כל שבוע לא עשיתי שם כלום. אני מרגישה אבודה...
משתתפת בצערך בת כמה את היום ובאיזה גיל אבדת את אחותך? במהלך ה3.5 חודשים אחרונים הרבה אנשים אמרו לי שלאחים/אחיות ישנה התמודדות מאוד קשה ושאני אשים טוב טוב לב לאחים של דניאל (יש לי ילדה בת 17 וילד בן 4) ובמיוחד לזו בת ה-17 כי: את ההורים שאבדו ילד כולם עוטפים ושומרים והרבה פעמים האחים נשארים מאחור ולא כל כך מתייחסים אליהם. אני מחפשת לבת שלי קבוצת תמיכה של אחים/אחיות שאבדו אח/אחות, מציעה לך אולי לחשוב על אופציה כזו ולא רק טיפול של אחד על אחד. קבוצה כזו יכולה לתמוך מאחר ואתם עוברים את אותם "החוויות" מאחלת לך הרבה בריאות ותדברי עם משהו... אל תשארי אבודה!
גם לבכות זה טוב... מסכימה עם ההמלצה למצוא קבוצת תמיכה. אין לי עיצות טובות, צריך פשוט לנסות לקחת כל יום ביומו, ולזכור שיש לנו סיבה להמשיך הלאה. ספרי לנו עליה, ועל היחסים שהיו ביניכן
