לא מסוגלת להתכונן/לחזור לבד על חומר הלימוד
אני לומדת שנה א' באוניברסיטת חיפה והמרצים לעתים קרובות נותנים לנו מטלות. המטלות מצריכות אותי לחזור באיזשהי דרך (לקרוא/לשמוע) על חומר הלימוד. צריך לקרוא פסקי דין או לפחות תקצירים (או לפחות סיכומי תקצירים). לפני 6 שנים אובחנתי באיבחון משולב (משולב פסיכו דידקטי, דידקטי ופסיכולוגי) אצל מאבחנות מוסמכות כסובלת מלקויות למידה ובעיקר ADD, וגם אובחנתי כך אצל פסיכיאטר ויש לי אישור ליטול ריטלין ומה שקשור בזה. שמתי לב, שלא משנה מהו תחום ההתעניינות שאני ארצה לחזור עליו לבד, בכל מקרה קשה לי לחזור עליו לבד. זו ממש נכות תפקודית (נכות לצורך הגדרת "למידה"). למעשה, כשאני מסתכלת על היסטורית חיי, אז אין שום דבר שנמשכתי לעשות לבד וזו נכות של ממש. ריטלין לא עוזר לי. למעשה, אני באה לכיתה, מסכמת את השיעור אבל לא חוזרת על מה שכתבתי לעולם. אפילו כשאני כותבת הודעות באינטרנט, לעולם אני לא מסוגלת לחזור ולקרוא גם לצורך הגהה. החזרה על החומר, ואפילו חזרה לצורך הגהה של הודעה שאני כותבת בפורום כלשהו, היא עיסוק שגורם לי לתחושת סבל בגוף. הגוף נכנס למתח בשרירים ואני מכווצת את שרירי הגפיים באופן בלתי רצוני רק כדי להתמודד עם הסבל, ואז תוך חצי דקה מתייאשת ועוזבת וצריכה לנוח מזה. החזרה על החומר ממש מעייפת אותי כשאני לבד. אם אני מקליטה משהו שאני רוצה לחזור עליו כשאהיה לבד, אז בהשמעה חוזרת אני תמיד מאבדת סבלנות או מיד נרדמת ולא משנה מהו הנושא (גם כשהמשהו הזה עוסק בתחום שמאוד מעניין אותי) זה תמיד קורה. מבחינה חברתית, אני לא מסוגלת להקשיב למרצים כי הנוכחות של אנשים גורמת לכך שהאנשים מהווים מסיחי דעת עבור מוחי. אבל לפחות אני יכולה להחזיק שיעור (אם יש 2 שיעורים ביום אז זה מתיש אותי), וכשהמרצים מחלקים אותנו לקבוצות אני חסרת ביטחון ומפחדת מהרגעים האלה ורוצה לבחור מהקורס כולו. הדבר היחיד שעובד וגורם לי להצלחה בלימודים הוא אם המרצה יושב רק איתי לבד בארבע עיניים ומלמד אותי אחרי כל שיעור מה הוא רצה להדגיש ומה היה חשוב לו להעביר לכיתה. הבעיה שלאף מרצה אין סבלנות וזמן לשבת אחרי כל שיעור וכל הפסקה כדי להיות איתי אחד על אחד ולהסביר לי את מה שחשוב לו שהכיתה תזכור. ריטלין לא עוזר לי למצוא דרך אחרת מזו, והבעיה שאין זמן למרצים ושאין לי כסף לשלם להם כדי שימצאו זמן קבוע בשבילי. מכאן, שאני לא מצליחה למצוא דרך ביניים שוקלת לעזוב את הלימודים. 1. האם התופעה הזאת שאני לא מסוגלת לחזור לבד על החומר ולא מסוגלת להכין את עצמי לשיעור הבא (לא מסוגלת להתעסק עם כלום כשאני לבד) כשאני לבד, היא תופעה שאופיינית לסובלים מהפרעות קשב וריכוז בלבד, ואם לא אז לאיזה עוד לקויות למידה התופעה הזאת (התופעה שאי אפשר להתעסק עם שוב כשלבד) אופיינית ? 2. הבעיה הזאת הופכת אותי לסטודנטית מיוחדת (עם צרכים מיוחדים) ויש לי חונכת לשנה א', אבל היא לא יושבת איתי על כל השיעורים שלמדתי ויש לה מגבלות זמן. ומה יהיה עם שנה הבאה שבה אפילו חונכת לא תהיה לי. השאלה היא איך מתמודדים עם הבעיות האלה ?
אני לומדת שנה א' באוניברסיטת חיפה והמרצים לעתים קרובות נותנים לנו מטלות. המטלות מצריכות אותי לחזור באיזשהי דרך (לקרוא/לשמוע) על חומר הלימוד. צריך לקרוא פסקי דין או לפחות תקצירים (או לפחות סיכומי תקצירים). לפני 6 שנים אובחנתי באיבחון משולב (משולב פסיכו דידקטי, דידקטי ופסיכולוגי) אצל מאבחנות מוסמכות כסובלת מלקויות למידה ובעיקר ADD, וגם אובחנתי כך אצל פסיכיאטר ויש לי אישור ליטול ריטלין ומה שקשור בזה. שמתי לב, שלא משנה מהו תחום ההתעניינות שאני ארצה לחזור עליו לבד, בכל מקרה קשה לי לחזור עליו לבד. זו ממש נכות תפקודית (נכות לצורך הגדרת "למידה"). למעשה, כשאני מסתכלת על היסטורית חיי, אז אין שום דבר שנמשכתי לעשות לבד וזו נכות של ממש. ריטלין לא עוזר לי. למעשה, אני באה לכיתה, מסכמת את השיעור אבל לא חוזרת על מה שכתבתי לעולם. אפילו כשאני כותבת הודעות באינטרנט, לעולם אני לא מסוגלת לחזור ולקרוא גם לצורך הגהה. החזרה על החומר, ואפילו חזרה לצורך הגהה של הודעה שאני כותבת בפורום כלשהו, היא עיסוק שגורם לי לתחושת סבל בגוף. הגוף נכנס למתח בשרירים ואני מכווצת את שרירי הגפיים באופן בלתי רצוני רק כדי להתמודד עם הסבל, ואז תוך חצי דקה מתייאשת ועוזבת וצריכה לנוח מזה. החזרה על החומר ממש מעייפת אותי כשאני לבד. אם אני מקליטה משהו שאני רוצה לחזור עליו כשאהיה לבד, אז בהשמעה חוזרת אני תמיד מאבדת סבלנות או מיד נרדמת ולא משנה מהו הנושא (גם כשהמשהו הזה עוסק בתחום שמאוד מעניין אותי) זה תמיד קורה. מבחינה חברתית, אני לא מסוגלת להקשיב למרצים כי הנוכחות של אנשים גורמת לכך שהאנשים מהווים מסיחי דעת עבור מוחי. אבל לפחות אני יכולה להחזיק שיעור (אם יש 2 שיעורים ביום אז זה מתיש אותי), וכשהמרצים מחלקים אותנו לקבוצות אני חסרת ביטחון ומפחדת מהרגעים האלה ורוצה לבחור מהקורס כולו. הדבר היחיד שעובד וגורם לי להצלחה בלימודים הוא אם המרצה יושב רק איתי לבד בארבע עיניים ומלמד אותי אחרי כל שיעור מה הוא רצה להדגיש ומה היה חשוב לו להעביר לכיתה. הבעיה שלאף מרצה אין סבלנות וזמן לשבת אחרי כל שיעור וכל הפסקה כדי להיות איתי אחד על אחד ולהסביר לי את מה שחשוב לו שהכיתה תזכור. ריטלין לא עוזר לי למצוא דרך אחרת מזו, והבעיה שאין זמן למרצים ושאין לי כסף לשלם להם כדי שימצאו זמן קבוע בשבילי. מכאן, שאני לא מצליחה למצוא דרך ביניים שוקלת לעזוב את הלימודים. 1. האם התופעה הזאת שאני לא מסוגלת לחזור לבד על החומר ולא מסוגלת להכין את עצמי לשיעור הבא (לא מסוגלת להתעסק עם כלום כשאני לבד) כשאני לבד, היא תופעה שאופיינית לסובלים מהפרעות קשב וריכוז בלבד, ואם לא אז לאיזה עוד לקויות למידה התופעה הזאת (התופעה שאי אפשר להתעסק עם שוב כשלבד) אופיינית ? 2. הבעיה הזאת הופכת אותי לסטודנטית מיוחדת (עם צרכים מיוחדים) ויש לי חונכת לשנה א', אבל היא לא יושבת איתי על כל השיעורים שלמדתי ויש לה מגבלות זמן. ומה יהיה עם שנה הבאה שבה אפילו חונכת לא תהיה לי. השאלה היא איך מתמודדים עם הבעיות האלה ?