לא מסוגלת לעבוד
- פותח הנושא הילית*
- פורסם בתאריך
לא יאמן איך אנחנו חיים כאן
פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש מאיפה יש לנו הכוחות לחיות ככה. כשהחיילים שלנו מתים לנו, והילדים נרצחים במסעדה, וכשאי אפשר לעלות לאוטובוס בבטחה... וזה כשאנחנו העורף, לא החזית!!! אנחנו חיים במצב זוועתי, ולא ברור לי איך אנחנו מחזיקים מעמד. אני מאוד מבינה את מי שרוצה לעזוב כי הוא לא יכול להגן על ילדיו. הרי אי אפשר לדעת איפה ומתי יהיה הפיגוע הבא, ואין לנו דרך למנוע את הפיגועים האלה. אם יסתובב מחבל מחופש לחרדי - נוכל לזהות שהוא ערבי??? לא!
פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש מאיפה יש לנו הכוחות לחיות ככה. כשהחיילים שלנו מתים לנו, והילדים נרצחים במסעדה, וכשאי אפשר לעלות לאוטובוס בבטחה... וזה כשאנחנו העורף, לא החזית!!! אנחנו חיים במצב זוועתי, ולא ברור לי איך אנחנו מחזיקים מעמד. אני מאוד מבינה את מי שרוצה לעזוב כי הוא לא יכול להגן על ילדיו. הרי אי אפשר לדעת איפה ומתי יהיה הפיגוע הבא, ואין לנו דרך למנוע את הפיגועים האלה. אם יסתובב מחבל מחופש לחרדי - נוכל לזהות שהוא ערבי??? לא!
כל יום שואה אני אומרת לעצמי ../images/Emo104.gif
תודה תודה שיש לנו את הארץ שלנו והצבא שלנו ואנחנו יכולים להגן על עצמינו ולא לתת לזוועות השואה להיתרחש שוב. אז נכון שקשה פה, אבל עצם היותינו מדינה יהודית חזקה , גם מאפשר ליהודים להמשיך לחיות בגולה , כי הם יודעים שיש להם את הגב של מדינת ישראל . הסבא והסבתא שלי היו רעבים במשך חמש שנים,איבדו את כל מישפחתם, ברחו וחיו בפחד , תמיד שאני עומדת בצפירה (היום אני עמדתי על הגג של העבודה שלי והסתכלתי על הים) אני חושבת , האם הם האמינו בשעותיהם הקשות שתיהיה להם נכדה (ואפילו נשואה) שתעמוד במדינת היהודים זקופה וגאה ?
תודה תודה שיש לנו את הארץ שלנו והצבא שלנו ואנחנו יכולים להגן על עצמינו ולא לתת לזוועות השואה להיתרחש שוב. אז נכון שקשה פה, אבל עצם היותינו מדינה יהודית חזקה , גם מאפשר ליהודים להמשיך לחיות בגולה , כי הם יודעים שיש להם את הגב של מדינת ישראל . הסבא והסבתא שלי היו רעבים במשך חמש שנים,איבדו את כל מישפחתם, ברחו וחיו בפחד , תמיד שאני עומדת בצפירה (היום אני עמדתי על הגג של העבודה שלי והסתכלתי על הים) אני חושבת , האם הם האמינו בשעותיהם הקשות שתיהיה להם נכדה (ואפילו נשואה) שתעמוד במדינת היהודים זקופה וגאה ?
...
פעם היו "כועסים" מאוד על כל אחד שהיה אומר שהוא מתכוון לרדת מהארץ היום כ"כ הרבה אנשים אומרים שזו כוונתם ואני חושבת שרמת הכעס ירדה בעיק מכיוון שאי אפשר לומר שאנחנו "חיים" פה כן, אנו קמים בבוקר והולכים לעבודה וחוזרים הביתה וחוזר חלילה, אבל מי מאיתנו הלך בפעם האחרונה בראש שקט לארוע משפחתי? מי נסע בכיף לסיבוב קניון? מי הלך ככה בספונטניות לבית קפה עם חברה? מי שולח את ילדיו לבית הספר ויודע שיגיעו הביתה בשלום? מתי בפעם האחרונה ישבנו בבית עם הדלתות והחלונות פתוחים לרווחה? כבר מזמן לא! וכבר מזמן אנחנו לא יכולים להנות מחגים- כן אנחנו הישראלים- עם כל הג´יפה של המנגלים והמוזיקה הרועשת הצפיפות והפקקים, נכון לא אהבנו את זה אף פעם, ולא פעם היינו נבוכים מההמונית אבל זה אנחנו עם קטן ומיוחד... אבל לקחו לנו הכל, כולל את החופש לבחור בין לצאת החוצה ו"להתמזג" עם כולם או לשבת בבית בשקט שלנו... אם לוקחים לאנשים את החופש והבטחון ובעיקר את היכולת לבחור איך החיים שלהם יראו, אז אני איתם, מי שרוצה ויכול ללכת - שילך.
פעם היו "כועסים" מאוד על כל אחד שהיה אומר שהוא מתכוון לרדת מהארץ היום כ"כ הרבה אנשים אומרים שזו כוונתם ואני חושבת שרמת הכעס ירדה בעיק מכיוון שאי אפשר לומר שאנחנו "חיים" פה כן, אנו קמים בבוקר והולכים לעבודה וחוזרים הביתה וחוזר חלילה, אבל מי מאיתנו הלך בפעם האחרונה בראש שקט לארוע משפחתי? מי נסע בכיף לסיבוב קניון? מי הלך ככה בספונטניות לבית קפה עם חברה? מי שולח את ילדיו לבית הספר ויודע שיגיעו הביתה בשלום? מתי בפעם האחרונה ישבנו בבית עם הדלתות והחלונות פתוחים לרווחה? כבר מזמן לא! וכבר מזמן אנחנו לא יכולים להנות מחגים- כן אנחנו הישראלים- עם כל הג´יפה של המנגלים והמוזיקה הרועשת הצפיפות והפקקים, נכון לא אהבנו את זה אף פעם, ולא פעם היינו נבוכים מההמונית אבל זה אנחנו עם קטן ומיוחד... אבל לקחו לנו הכל, כולל את החופש לבחור בין לצאת החוצה ו"להתמזג" עם כולם או לשבת בבית בשקט שלנו... אם לוקחים לאנשים את החופש והבטחון ובעיקר את היכולת לבחור איך החיים שלהם יראו, אז אני איתם, מי שרוצה ויכול ללכת - שילך.
נכון, אבל מצד שני....
אין לי ארץ אחרת.... גם אני לפעמים חושבת על "לרדת מהארץ" ו"איך אפשר לגדל פה ילדים", אבל אני יודעת שזאת הארץ שלי ובשום מקום אחר אני לא ארגיש כמו שאני מרגישה פה, עם הפתיחות והחום הישראליים והחוצפה והעצבים - הרע והטוב - זה שלנו ! נראה לכם שבחו"ל זה יותר טוב ? שם, בנוסף לכל, צריך להתמודד גם עם אנטישמיות !!! אני חושבת ש"כוחנו באחדותנו" וחייבים להיות חזקים ולנצח גם את המלחמה הזו, כדי שיהיה לנו ולילדים שלנו בית.
אין לי ארץ אחרת.... גם אני לפעמים חושבת על "לרדת מהארץ" ו"איך אפשר לגדל פה ילדים", אבל אני יודעת שזאת הארץ שלי ובשום מקום אחר אני לא ארגיש כמו שאני מרגישה פה, עם הפתיחות והחום הישראליים והחוצפה והעצבים - הרע והטוב - זה שלנו ! נראה לכם שבחו"ל זה יותר טוב ? שם, בנוסף לכל, צריך להתמודד גם עם אנטישמיות !!! אני חושבת ש"כוחנו באחדותנו" וחייבים להיות חזקים ולנצח גם את המלחמה הזו, כדי שיהיה לנו ולילדים שלנו בית.
שתיכן צודקות
בעידן האינדיבידואליסטי שבו אנחנו חיים, האדם דואג לעצמו ולאינטרסים שלו. המדינה צריכה לדאוג לאזרחיה, ולא האזרחים למדינה. עברו הימים של קום המדינה שבהם המדינה היתה ערך עליון. היום אנחנו רוצים שיהיה טוב לנו ולמשפחה שלנו... ככה זה בארצות הברית למשל, לאנשים שחיים שם טוב, יש להם איכות חיים שאנחנו לא מכירים (מכל הבחינות). ובגלל שארה"ב היא מדינה שדואגת לאזרחיה, אז כשמגיעה שעת חרום, כל האזרחים מרגישים מאוחדים. לכן במדינות אחרות יותר טוב. כי לאזרחים אין בעיות קשות כמו שיש לנו. אף אדם לא צריך לחיות במצב שבו אנחנו חיים. אם כל מי שיכול היה עוזב, זה היה יכול לפתור היטב את הבעיה. הבעיה היא שלא רוצים אותנו באף מדינה. זה כמעט בלתי אפשרי לקבל אזרחות במדינות העולם המערבי, וגם אם אפשר - רק תמורת המון כסף. בקנדה למשל, מי שרוצה להיות מועמד להיות אזרח במדינה, צריך להיות אקדמאי (תואר 2) עם מקצוע מבוקש ו... 750,000$
בקיצור אין פתרון - לחיות בחו"ל זה טוב, אבל רובנו רוצים לחיות בארץ שלנו... ואף אחת מהאופציות לא כל כך אפשרית היום...
בעידן האינדיבידואליסטי שבו אנחנו חיים, האדם דואג לעצמו ולאינטרסים שלו. המדינה צריכה לדאוג לאזרחיה, ולא האזרחים למדינה. עברו הימים של קום המדינה שבהם המדינה היתה ערך עליון. היום אנחנו רוצים שיהיה טוב לנו ולמשפחה שלנו... ככה זה בארצות הברית למשל, לאנשים שחיים שם טוב, יש להם איכות חיים שאנחנו לא מכירים (מכל הבחינות). ובגלל שארה"ב היא מדינה שדואגת לאזרחיה, אז כשמגיעה שעת חרום, כל האזרחים מרגישים מאוחדים. לכן במדינות אחרות יותר טוב. כי לאזרחים אין בעיות קשות כמו שיש לנו. אף אדם לא צריך לחיות במצב שבו אנחנו חיים. אם כל מי שיכול היה עוזב, זה היה יכול לפתור היטב את הבעיה. הבעיה היא שלא רוצים אותנו באף מדינה. זה כמעט בלתי אפשרי לקבל אזרחות במדינות העולם המערבי, וגם אם אפשר - רק תמורת המון כסף. בקנדה למשל, מי שרוצה להיות מועמד להיות אזרח במדינה, צריך להיות אקדמאי (תואר 2) עם מקצוע מבוקש ו... 750,000$
מסכימה ש"אין לנו ארץ אחרת"
ולא נהיה ממש רצויים במקום אחר, ואני חושבת שהיחס הוא כזה לכל זר שמנסה ל"השתלב" במדינה שהיא לא שלו, אני יודעת שאם נהגר למקום אחר לא נהיה ממש אהובים שם אבל אולי עדיף לחיות עם קצת פחות אהבה ואנשים שקוראים לך "אחי" בתור בסופר מרקט, אבל יהיה לנו שקט ואיכות חיים טובה יותר.
ולא נהיה ממש רצויים במקום אחר, ואני חושבת שהיחס הוא כזה לכל זר שמנסה ל"השתלב" במדינה שהיא לא שלו, אני יודעת שאם נהגר למקום אחר לא נהיה ממש אהובים שם אבל אולי עדיף לחיות עם קצת פחות אהבה ואנשים שקוראים לך "אחי" בתור בסופר מרקט, אבל יהיה לנו שקט ואיכות חיים טובה יותר.
להשאר כאן או לא
נכון, החיים כאן קשים ולפעמים בלתי נסבלים. המון דברים מטרידים אותי: המצב הבטחוני, המצב הכלכלי, ההתנהגות הברברית על הכביש, הזלזול בערכי טבע, הזיהום, האלימות - לכולנו יש רשימה כזו. נכון גם שהגישה של רבים היום היא הרבה יותר אינדבידואליסטית מפעם - לטוב ולרע, ויש מקומות שבאופן אובייקטיבי הרבה יותר קל ונוח לחיות בהם. אבל אני שואלת את עצמי האם אני, כיהודיה וישראלית עם כל העבר של המשפחה שלי אוכל להרגיש בבית בכל המקומות היפים והקלים האלה. האם אני ארגיש שיש לי מלוא הזכויות במקום החדש לא רק באופן רשמי אלא גם ביחס של האחרים, "המקומיים". האם אני רוצה לחיות במקום שבו תמיד יש סיכוי שיתיחסו אלי בתור זרה, לא שייכת. דווקא היום, ביום השואה ועם כל גילויי האנטישמיות הגוברים בעולם, בעיקר באירופה אבל לא רק (60% מהארועים האלימים בצרפת בשנה האחרונה היו על רקע אנטישמי! 60%!) אני משוכנעת יותר מתמיד שאין לי מקום אחר. שזה המקום היחיד שבו למרות הקשיים אני רוצה לחיות ולגדל את ילדי ולקוות ולפעול למען עתיד טוב יותר ולהאמין שהוא יגיע. אני רוצה לחיות במקום שאכפת לי ממה שקורה בו, שחשוב לי לרצות לתקן את הפגעים שלו. שכשאני מטיילת בו אני מרגישה שאני מטיילת בתוך שלי ולא במקום זר. אמר לי פעם מישהו שחשב על מעבר לארה"ב שאולי לו יש קצת את הרגשות שלי, אבל לילדים שלו שיוולדו שם כבר לא יהיה והם ירגישו שאמריקה היא הבית שלהם. אני לא יודעת כמה הוא צודק.
נכון, החיים כאן קשים ולפעמים בלתי נסבלים. המון דברים מטרידים אותי: המצב הבטחוני, המצב הכלכלי, ההתנהגות הברברית על הכביש, הזלזול בערכי טבע, הזיהום, האלימות - לכולנו יש רשימה כזו. נכון גם שהגישה של רבים היום היא הרבה יותר אינדבידואליסטית מפעם - לטוב ולרע, ויש מקומות שבאופן אובייקטיבי הרבה יותר קל ונוח לחיות בהם. אבל אני שואלת את עצמי האם אני, כיהודיה וישראלית עם כל העבר של המשפחה שלי אוכל להרגיש בבית בכל המקומות היפים והקלים האלה. האם אני ארגיש שיש לי מלוא הזכויות במקום החדש לא רק באופן רשמי אלא גם ביחס של האחרים, "המקומיים". האם אני רוצה לחיות במקום שבו תמיד יש סיכוי שיתיחסו אלי בתור זרה, לא שייכת. דווקא היום, ביום השואה ועם כל גילויי האנטישמיות הגוברים בעולם, בעיקר באירופה אבל לא רק (60% מהארועים האלימים בצרפת בשנה האחרונה היו על רקע אנטישמי! 60%!) אני משוכנעת יותר מתמיד שאין לי מקום אחר. שזה המקום היחיד שבו למרות הקשיים אני רוצה לחיות ולגדל את ילדי ולקוות ולפעול למען עתיד טוב יותר ולהאמין שהוא יגיע. אני רוצה לחיות במקום שאכפת לי ממה שקורה בו, שחשוב לי לרצות לתקן את הפגעים שלו. שכשאני מטיילת בו אני מרגישה שאני מטיילת בתוך שלי ולא במקום זר. אמר לי פעם מישהו שחשב על מעבר לארה"ב שאולי לו יש קצת את הרגשות שלי, אבל לילדים שלו שיוולדו שם כבר לא יהיה והם ירגישו שאמריקה היא הבית שלהם. אני לא יודעת כמה הוא צודק.
אני כבר "פתחתי" את הבוקר עם הידיעה
האמת היא שאני ממש לא אוהבת להפיץ שמועות כאלו , ושאני רואה ידיעה כשאת מאחד מאתרי האינטרנט שלא עושים חשבון לאף אחד אני משתדלת לא לידע את כל העולם בזה, חברה שלחה לי א-מייל על הידיעה 3 שעות אחרי שכבר ידעתי אותה , ופשוט החזרתי לה תשובה שלא נראה לי שכדאי עכשיו לשלוח את זה לכל רשימת התפוצה שלנו . אני מנסה לחשוב על האנשים שיקירהם שם , מה הם אמורים לעשות כשהם רואים ידיעה כזאת , ויודעים שיקירהם יכולים להיות שם ?
האמת היא שאני ממש לא אוהבת להפיץ שמועות כאלו , ושאני רואה ידיעה כשאת מאחד מאתרי האינטרנט שלא עושים חשבון לאף אחד אני משתדלת לא לידע את כל העולם בזה, חברה שלחה לי א-מייל על הידיעה 3 שעות אחרי שכבר ידעתי אותה , ופשוט החזרתי לה תשובה שלא נראה לי שכדאי עכשיו לשלוח את זה לכל רשימת התפוצה שלנו . אני מנסה לחשוב על האנשים שיקירהם שם , מה הם אמורים לעשות כשהם רואים ידיעה כזאת , ויודעים שיקירהם יכולים להיות שם ?
יקירתי, מסכימה איתך אבל...
כבר כולם יודעים. תאמיני לי שחשבתי אם לכתוב משהו אבל מלא אתרי אינטרנט כותבים על זה, מרבית הפורומים של תפוז מדברים על זה ולדעתי צריך כבר לדבר על זה בתקשורת משום שגם המשפחות יודעות את זה. כשיש פיגוע בעורף מיד מדווחים וישר כל מי שקרוב שלו בסביבה יודע ונכנס להיסטריה ולגבי הצבא עד שאחרון קרובי המשפחה לא יודע לא מפרסמים- תאמיני לי הייתי בצד הזה בצבא ופעם אני קיבלתי הודעה על מות חייל ביחידה שלי 5 דקות אחרי שקרתה והייתי צריכה בין בכי לבכי להפעיל את הגורמים המתאימים ולמנוע את הפצת הנושא אפילו בבסיס שלי, שמה יש מישהו שמכיר אותו (מדובר היה בחייל מילואים צעיר).
כבר כולם יודעים. תאמיני לי שחשבתי אם לכתוב משהו אבל מלא אתרי אינטרנט כותבים על זה, מרבית הפורומים של תפוז מדברים על זה ולדעתי צריך כבר לדבר על זה בתקשורת משום שגם המשפחות יודעות את זה. כשיש פיגוע בעורף מיד מדווחים וישר כל מי שקרוב שלו בסביבה יודע ונכנס להיסטריה ולגבי הצבא עד שאחרון קרובי המשפחה לא יודע לא מפרסמים- תאמיני לי הייתי בצד הזה בצבא ופעם אני קיבלתי הודעה על מות חייל ביחידה שלי 5 דקות אחרי שקרתה והייתי צריכה בין בכי לבכי להפעיל את הגורמים המתאימים ולמנוע את הפצת הנושא אפילו בבסיס שלי, שמה יש מישהו שמכיר אותו (מדובר היה בחייל מילואים צעיר).
מצטרפת אליכן... ../images/Emo7.gif
המצב פשוט זוועתי ואני כבר לא יודעת איך להתמודד איתו. הפסקתי לקרוא עיתונים ולשמוע חדשות כי זה פשוט מדכא אותי, אבל בכל זאת הידיעות המרות מתגנבות אלי, והלב שלי בוכה בכל פעם מחדש, על כל חייל ואזרח שנפגע וכל משפחה שנעצרים לה פתאום החיים. והדבר הנורא מכל הוא שאני לא רואה את הסוף ולא רואה את הפתרון. זה מה שהכי מייאש אותי
המצב פשוט זוועתי ואני כבר לא יודעת איך להתמודד איתו. הפסקתי לקרוא עיתונים ולשמוע חדשות כי זה פשוט מדכא אותי, אבל בכל זאת הידיעות המרות מתגנבות אלי, והלב שלי בוכה בכל פעם מחדש, על כל חייל ואזרח שנפגע וכל משפחה שנעצרים לה פתאום החיים. והדבר הנורא מכל הוא שאני לא רואה את הסוף ולא רואה את הפתרון. זה מה שהכי מייאש אותי
החיים בצל הפחד ../images/Emo4.gif
איך אפשר לנהל אורח חיים תקין כשכל יום שומעים על פיגועים, הרוגים - חיילים ואזרחים, תאונות דרכים ומה לא..... מצטרפת לכל מה שנאמר לעיל - גם אני לא מצליחה לעבוד ורק תוהה, חושבת, דואגת, כואבת ...
והכי מייאש כמו ששמופית אמרה - שאנחנו לא רואים לזה את הסוף ואף אחד לא יודע מה צריך לעשות כדי להביא לפתרון של המצב
בתקווה לימים טובים יותר
איך אפשר לנהל אורח חיים תקין כשכל יום שומעים על פיגועים, הרוגים - חיילים ואזרחים, תאונות דרכים ומה לא..... מצטרפת לכל מה שנאמר לעיל - גם אני לא מצליחה לעבוד ורק תוהה, חושבת, דואגת, כואבת ...
חברה אני מבינה את הכעס ואת
התיסכול והפחד אבל אסור לכם לחשוב ככה. למי נתנו את הארץ הזו עם לא לנו היהודים אתם באמת חושבים שאם אנשים ירדו מהארץ יהיה להם יותר טוב, אוקי אולי מבחינה בטחונית בלי פיגועים כן אבל מה עם אנטישמיות, מה פה בגולה אין רצח על רקע דתי, אתם באמת חושבים שאוהבים אותנו הישראלים. לא שמעתם מה קורה עכשיו בצרפת כל השירפות של בתי הכנסת, ופה מפחדים לעשות טיקסי יום הזיכרון מחשש לפיגועים, ההורים פוחדים לשלוח את הילדים היהודים שלהם לבתי ספר מחשש לפיגועים. אני חושבת שאנחנו צריכים להיות כמו שהיינו לפני 40 שנה שהיה לנו איכפת מהארץ בנינו אותה ביחד ונלחמנו עבורה ביחד. אתם באמת חושבים שאני שמחה להיות פה בגולה הייתי נותנת את הכל כדי להיות בארץ עכשיו תחשבו על זה.
התיסכול והפחד אבל אסור לכם לחשוב ככה. למי נתנו את הארץ הזו עם לא לנו היהודים אתם באמת חושבים שאם אנשים ירדו מהארץ יהיה להם יותר טוב, אוקי אולי מבחינה בטחונית בלי פיגועים כן אבל מה עם אנטישמיות, מה פה בגולה אין רצח על רקע דתי, אתם באמת חושבים שאוהבים אותנו הישראלים. לא שמעתם מה קורה עכשיו בצרפת כל השירפות של בתי הכנסת, ופה מפחדים לעשות טיקסי יום הזיכרון מחשש לפיגועים, ההורים פוחדים לשלוח את הילדים היהודים שלהם לבתי ספר מחשש לפיגועים. אני חושבת שאנחנו צריכים להיות כמו שהיינו לפני 40 שנה שהיה לנו איכפת מהארץ בנינו אותה ביחד ונלחמנו עבורה ביחד. אתם באמת חושבים שאני שמחה להיות פה בגולה הייתי נותנת את הכל כדי להיות בארץ עכשיו תחשבו על זה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.